(1) 
וְעַרְבִית בַּמַּעֲרָב א״ר אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי עֵדֵי שֶׁקֶר הֵם אכְּשֶׁבָּאוּ לְיַבְנֶה קִיבְּלָן רַבָּן גַּמְלִיאֵל.
וְעַרְבִית בַּמַּעֲרָב and that same day we saw the new moon in the evening in the west. Rabbi Yoḥanan ben Nuri said: They are false witnesses, as it is impossible to see the new moon so soon after the last sighting of the waning moon. However, when they arrived in Yavne, Rabban Gamliel accepted them as witnesses without concern.
וערבית במערב – את החדשה.
עדי שקר הם – דקיימא לן (לעיל דף כ:) עשרים וארבעה שעי מכסי סיהרא כך פירשו רבותי ולבי נוקפי מדקתני בברייתא פעמים שבא בארוכה פעמים שבא בקצרה ואין לשון ביאת ארוכה וקצרה נופל כאן שהרי מתוך קוטנה הישנה היא נכסית מבני מערב כשהיא במזרח לפני חידושה ונראה לי דעל החדשה העידו ועדי שקר דקאמר רבי יוחנן בו נורי לפי שאינה ממהרת לרוץ בי״ב שעות שביום מתוך המזרח לתוך המערב וע״ז קאמר פעמים שבא בדרך ארוכה ושוהה לבא.
[במאור דף ה: ד״ה מעשה (ראש השנה דף כה.)]
[כתוב שם:] וברייתא דתניא אמר להם רבן גמליאל לחכמים וכו׳, לאו לפרושה למתניתין וכו׳.
אמר אברהם: קורא אני על זה ועל כל הלועזים על רבן גמליאל: [ישעיהו ה׳ כ״א] הוי חכמים בעיניהם וכנגד פניהם נבונים, כי לא הגיעו לחצי צפרנו ומלעיגים, ואיה כל אותן דברים המופלאים השנויים בברייתא דרבי אליעזר1: חלון בלגה וחלון תעלומה וחלון נעמן ושאר דברים נפלאים, וכולן אמרו לפנירבי יוחנן בן זכאי בשעה שעלה אביו להדירו מנכסיו2. ואיה חכמת רבי יהושע שהיה יודע שיש כוכב אחד שעולה אחת לשבעים שנה ומטעה את הספנים [הוריות דף י.], וכולם כעורים מגששים נגד אותן החכמים הגדולים. ואיפשר שהם יודעין חשבון מהלך הלבנה ולזמן ידוע יש חשבון מהלכה שהיא נראית לו׳ שעות הישנה והחדשה ולא נודע זה הזמן וזה החשבון לכולם ונודע לרבן גמליאל וחביריו. ומה שאמר פעמים שבא וכו׳, לא כמי שטועה בדרכים פעמים מישר פעמים תועה אלא זמנים ידועים יש לו למי שיודע במהלכו, וידע רבן גמליאל כי אותו הפרק זמנו היה כן וקיים את עדותן. ואין אנו צריכין לתחבלותיו של זה ולא להפליגו [ב]דברים3 ולהוציאן מפשוטן.
1. פ״ו, בנדפס שם כתוב חלון שבתאי, ובכ״י הגירסא״ חלון בילגה, וכן גירסת רבינו חננאל עירובין דף נו.
2. פרקי דר״א פ״ב, ואבות דרבי נתן פ״ו ה״ג.
3. כנדצ״ל
אמר ר׳ יוחנן בן נורי עדי שקר הם. דהא קיימא לן כ״ד שעי מיכסי סיהרא בין החדשה והישנה1 מרוב דקותה ליושבי המזרח ששם הלבנה הישנה שוקעת, שית מעתיקתא2 ואינה מתעלמת מהן כי אם שש שעות, ותמני סרי מחדתא שזורחת במערב לעולם ומחמת שהן יושבי מזרח ורחוק ממערב מתכסה החדשה מהם י״ח שעות ותמני סרי חדתא3 ואם כן לדבריהם ליכא אלא שתים עשרה שעות.
וכשבאו. לפני ר״ג קבל עדותן דפעמים שבא בקצרה ואין נעלמת מהן אלא י״ב שעות [ושוהה] לבא כיון ששניהם מעידין על זה שאמת היה ראויין הם לקבל עדותן. אי נמי יש לפרש שמקובל היה שאותה השנה שהעדים העידו לו היתה בענין זה כדברי העדים.
1. פרש״י וז״ל עדי שקר הם דקיימא לן (לעיל דף כ,ב) עשרים וארבעה שעי מכסי סיהרא כך פירשו רבותי ולבי נוקפי מדקתני בברייתא פעמים שבא בארוכה פעמים שבא בקצרה ואין לשון ביאת ארוכה וקצרה נופל כאן שהרי מתוך קוטנה הישנה היא נכסית מבני מערב כשהיא במזרח לפני חידושה ונראה לי דעל החדשה העידו ועדי שקר דקאמר רבי יוחנן בן נורי לפי שאינה ממהרת לרוץ בי״ב שעות שביום מתוך המזרח לתוך המערב וע״ז קאמר פעמים שבא בדרך ארוכה ושוהה לבא עכ״ל רש״י. ומדברי רבינו מבואר דס״ל כמוש״כ רש״י בשם רבותיו דהיינו שראו בשחרית את הישנה ובערבית את החדשה וע״ז קאמר ר״י עידי שקר הם. ובירושל׳ (ר״ה פ״ב ה״ו) איתא א״ר שמלאי טעמיה דר״י בן נורי כל חדש שנולד קודם לשש שעות אין כח בעין לראות את הישן ותני כן נראה ישן בשחרית לא נראה חדש בין הערביים נראה חדש בין הערביים לא נראה ישן בשחרית א״ר חייא בר בא ולמה קיבלן ר״ג מסורת בידו מאבותיו שפעמים מהלך בקצרה פעמים מהלך בארוכה. ובתוס׳ (דף כד,ב ד״ה ראינוהו) כתבו דמדברי הירושל׳ מוכח כפי׳ רבותיו של רש״י והיינו כפירוש רבינו. וכ״כ הריטב״א הרשב״א והר״ן.
2. בגמ׳ ר״ה (דף כ,ב) אמר רבי זירא אמר רב נחמן כ״ד שעי מכסי סיהרא לדידן שית מעתיקא ותמני סרי מחדתא לדידהו שית מחדתא ותמני סרי מעתיקא למאי נפקא מינה אמר רב אשי לאכחושי סהדי. וכאן הביא רבינו דברי הגמ׳ התם לבאר מדוע קאמר ר״י עידי שקר הם וכפרש״י כאן. ובתוס׳ (דף כד,ב ד״ה ראינוהו) כתבו להקשות על הא דאמרינן בירושל׳ (פ״ב ה״ו) מסורת לר״ג מאבותיו פעמים שבא בקצרה, דמי פליג המסורת מאבותיו דר״ג אהא דאמרינן נפ״מ לאכחושי סהדי. וכתבו לתרץ דיש שעות קטנות ביום כגון תקופת טבת ויש שעות גדולות וכגון בתקופת תמוז ובשעות קטנות מיכסי סהרא כ״ד שעות אבל בשעות ארוכות מיכסי לפחות מכ״ד שעות והיינו שבא בקצרה. ובריטב״א (דף כ,ב ד״ה כי סליק) כתב דלאו בכל דוכתא הוא אלא שברוב הפעמים הוא כן שמיכסי כ״ד שעות אך פעמים שיהיה גם בפחות מכן וכדאמר ר״ג פעמים שבא בקצרה וכ״כ הרשב״א שם. ובמאירי כתב לבאר דהא דקבלם ר״ג מתוך שהעידו שראו את הלבנה ערבית ועל דבר זה הם באים להעיד ואם אמרו שראו את הישנה שחרית אין אנו מקפידין בדבר זה שאין אנו אחראין לראית הישנה כלל ואין לומר בה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה שאין כאן עדות אלא על החדשה והרי הוא כמו שיאמרו ראינו את החדשה ערבית וראינו אחריה ספינת ברזל פורחת באויר עיי״ש. וכעי״ז כתב בעל המאור (דף ה,ב) וכ״כ בפיה״מ להרמב״ם.
3. כלומר וזהו ביאור דברי הגמ׳ (דף כ,ב) תמני סרא מחדתא.
המשנה השביעית מעשה ובאו שנים ואמרו ראינוה שחרית במזרח וערבית במערב ואמרו עידי שקר הם וכשבאו ליבנה קבלם רבן גמליאל וכו׳ יש שפירשו שהעדים אמרו ראינוה שחרית במזרח פי׳ הישנה וערבית במערב ר״ל החדשה ואמרו עידי שקר הם שהדבר ידוע שהלבנה נכסית בכל חדש עשרים וארבע שעות קודם שתדבק בשמש ועשרים וארבע אחר שתדבק בשמש ומה שקבלם רבן גמליאל פי׳ בגמ׳ לדעת קצת מפרשים שפעמים שבא בארוכה ופעמים בא בקצרה כלומר שאפשר להראות שתיהן ביום אחד לפעמים בזמן שמהלכה מהיר ואינה מתכסית כל כך וחכמי התכונה מרחיקים דבר זה ואומרים שאי אפשר לעולם להראות שתיהן ביום אחד וכל שכן למי שמפרש על ראיות אלו ששתיהן על החדשה ועל דעתם יש לנו לפרש בריתא שהביאו בגמ׳ ר״ל פעמים בא בארוכה פעמים בא בקצרה שלא על משנתנו היא סובבת אלא דבר אחר נכלל בה כמו שנבאר שלא נסכם רבן גמליאל לומר שיהא באפשר כן אף במהלך המהיר ומה שקבלם רבן גמליאל הוא מתוך שהעידו שראו את הלבנה ערבית ועל דבר זה הם באים להעיד ואם אמרו שראו את הישנה שחרית אין אנו קפדים בעדות זה שאין אני אחראין לראית הישנה כלל ואין לומר בה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה שאין כאן עדות אלא על החדשה והרי הוא כמי שיאמרו ראינו את החדשה ערבית וראינו אחריה ספינת ברזל פורחת באויר ואפילו למי שפי׳ שתיהן על החדשה אין אנו אחראין לראיית שחרית כלל וודאי באותה ראיית שחרית אנו דנין שעבים נתקשרו ונראה להם בהם דמות לבנה ואע״פ שאנו אומרים שכל שטעו אף בבדיקות עדותן בטלה דוקא בראיית ערבית ובחדשה ונראין הדברים שהיה רבן גמליאל יודע בחשבונו שראיית הערב היתה ראויה לפי החשבון ומה שכתבנו בפעמים בא בארוכה וכו׳ שהוא ענין אחר הוא שידוע במהלך הלבנה שבזמן שהיא בגלגל קטן הנקרא גלגל הקפה ומרכזו בעצם גלגל הסובב גלגל זה כשהיא בחצי העליון של גלגל זה והוא גובה הרום היא הולכת לפאת מערב בחלוף מהלך המרכז ומהלך החמה שהם ממערב למזרח ומתוך ששאר המהלכים מתנגדים למהלכו הוא מתאחר והוא הנקרא בספרי החכמים מהלך המתון וכשהיא בחצי הגלגל התחתון לפנים מגלגל הסובב היא הולכת לפאת מזרח במהלך המרכז ומהלך החמה ומתוך סיוע שאר המהלכים מהלך הירח ממהר והוא הנקרא בספרי החכמים מהלך המהיר ומ״מ תלמוד המערב מוכיח שבריתא זו על דברי המשנה סובבת והוא שאמרו שם מפני מה קבלם רבן גמליאל שכן מסורת בידו מאבותיו פעמים מהלך בארוכה ופעמים בקצרה ויש מי שפירש ראיית שחרית על שחרית שמאתמל כלומר ראינו הישנה יום עשרים ושמונה בשחרית והחדשה ערבית של שלשים ונמצאת נכסית שש ושלשים שעות ואע״פ שידוע שארבעים ושמנה שעות היא נכסית בין קודם הדבוק לאחר הדבוק אפשר לפעמים מתוך מהירות המהלך שלא תתכסה אלא שש ושלשים שעות וכן מצאתי לקצת חכמי התכונה.
זהו ביאור המשנה ומה שבא עליה בגמרא כך הוא.
הא דתנן ראינוהו שחרית במזרח וערבית במעריב – פרש״י דכולה בחדשה מיירי כלומר ראינוה בשחר במזרח ובערב במעריב ומ״ה קאמר עדי שקר הם שא״א דמשחרית עד ערבית ילך ממזרח למעריב ור״ג קאמר שפעמים שבא בקצרה ובשם רבותיו פי׳ ז״ל ראינו את הישנה שחרית במזרח ואת החדשה ערבית במעריב וקאמר עדי שקר הם דב״ד שעי מיכסי סיהרא וכן נראה בירוש׳ א״ר שמואל טעמיה דר״י בן נורי כל חדש שנראה קודם שש שעות אין כח בעין לראות את הישן ותני כן נראה שחרית ישן לא נראה חדש בין הערבים נראה חדש בין הערבים לא נראה ישן שחרית א״ר חייא בר אשי ולמה קבלן ר״ג שכן מסורת בידו מאבותיו פעמים שבא בארוכה פעמים שבא בקצרה ע״כ ומאי דאמרינן כ״ד שעי מיכסי סיהרא אפי׳ לר״ג היא אלא שעל הרוב נאמרו דברים אלו כדכתיבנא לעיל פ״ק.
ע״ב בפרש״י בד״ה ראוהו ב״ד בלבד כו׳ ולאו ארישא בסמוך לחשיכה אלא שהיה שהות לקדש עכ״ל. ועיין במ״ש התוספת בכוונתו ולכאורה פירושו תמוה בזה דמהיכי תיתי נפרש דאיירי בסמוך לחשיכה ועוד דהא קמן דמושיבין ב״ד על כך ומעידין בפניהם ואומרים מקודש מקודש וא״כ ע״כ דאיכא שהות ועוד דבגמ׳ מוקי לה בהדיא כשראוהו בלילה וכבר תמה מהרש״א ז״ל בזה על דברי התוספות. ובאמת דלפ״ז קשה ג״כ על רש״י למה הוצרך לפרש כן. והנלע״ד ליישב שיטת רש״י ותוספות היינו לפי שהדבר ידוע שאי אפשר בעולם לראות הלבנה בחידושה כ״א בסמוך לחשיכה דמרוב קטנותה אינה נראית ביום והכי משמע בכולה מכילתין וא״כ לפ״ז היה במשמע כיון דראוהו ב״ד דרישא ע״כ איירי בראוהו ביום שלשים לעתות ערב נגהי שלשים וא׳ א״כ סיפא נמי איירי בכה״ג וממילא דהא דמוקמינן בגמרא כשראוהו בלילה היינו ליל שלשים וא׳ בענין דלא הוי שהות לקדש יום שלשים וממילא הוי מעובר דומיא דרישא אלא דאכתי כיון דמצוה לקדש ע״פ הראייה סד״א דמש״ה יעמדו שנים למחר ויעידו על הראייה ויקדשו יום שלשים וא׳ וה״נ בעי לאוקמי כה״ג ברישא נמי דקתני הרי זה מעובר דהיינו שיקדשוהו למחר וכדבעי׳ לאוקמי בכה״ג לעיל דף כ״ד דדחינן סייעתא דאביי דבעי למיפשט מהכא דהלכה כר״א בן צדוק דאם לא נראה בזמנו אין מקדשין אותה ע״ש לכך פרש״י דלקושטא דמילתא לא הוי הכי אלא נהי דרישא איירי בראוהו סמוך לחשיכה ביום שלשים בעצמו סמוך לכניסת ל״א משא״כ סיפא דמוקמינן כשראוהו בלילה היינו בלילה הקודמת שהוא ליל שלשים וא״כ איכא שהות לקדשה למחר כל היום אבל היכא שלא ראו בליל כ״ט אלא סמוך לליל שלשים וא׳ לא שייך למיתני יעמדו שנים למחר ויאמרו מקודש דהא אין מקדשין אלא חודש חסר אבל מלא אין מקדשין כדאיפסקא הלכתא לעיל מעובר אין מקודש לא וא״כ לזו הכוונה נתכוונו ג״כ התוס׳ בפרש״י דאי ס״ד דע״כ משמע סיפא דומיא דרישא ודלא כר״א בן צדוק א״כ לא הוה מקשה מידי א״כ דעיקר קושית המקשה למאי דאוקמי׳ לעיל מתניתין אליבא דהלכתא כר״א בן צדוק וא״כ ע״כ איירי בדאיכא שהות כן נ״ל ועיין בפי׳ מהר״ל בן חביב הלכות ק״ה להרמב״ם שהאריך ועלו לו דברי התוספת בתימא וכתב ג״כ שהם גליון והנלע״ד כתבתי ודו״ק:
בגמ׳ סד״א תהוי קבלת עדות כתחלת דין אע״ג דבריש פ׳ שבועת העדות לענין עדים בעמידה אמרינן התם דקבלת עדים כגמר דין דמי היינו לענין קבלת עדות גופא דהא יכולין לדון אחר זמן. ובענין זה מיהו נגמר הדבר של קבלת העדות. משא״כ הכא לענין קידוש החודש שרוצין לקדש לאלתר יום שלשים שפיר קרי לעדות תחילת דין וקידוש לגמר דין כיון שעסוקין באותו ענין ובזה נתיישב ג״כ הא דמסיק קמ״ל דאפ״ה אין מקדשין בלילה ואכתי קשה ליתבו למחר וליקדשו יום שלשים דאתמול כי היכי דבעי למימר שיקדשו בליל שלשים ואחד יום שלפניו אלא דלפמ״ש אתי שפיר דכל זמן שעסוקין באותו ענין הלילה נמשך ליום שלפניו כדאשכחן גבי נכתב ביום ונחתם בלילה ולענין כתובה כן נ״ל וכ״כ בחידושי הרשב״א ז״ל אלא שהוספתי ביאור ודו״ק:
שם בגמרא ואימא ה״נ אמר קרא כי חוק חוק אימת הוי בגמר דין כו׳ וקשיא ליה הא בפ״ב דביצה ילפינן דהאי חוק היינו לישנא דמזוני שנידון בר״ה וא״כ האי קרא מפיק לה להכי ומפיק לה להכי. ונלע״ד דבלא״ה הא דמקשינן הכא ואימא ה״נ לאו אליבא דכ״ע מקשה דאיכא למימר דהא דקריא רחמנא לעדות החדש משפט היינו דיני נפשות דדנין וגומרין ביום אלא הא דפשיטא לן טפי לאקשויי לדיני ממונות היינו משום דהני בשלשה ואי לדיני נפשות מדמית לה ליבעי כ״ג. ולפ״ז לא שייך להקשות כן אלא למ״ד בשילהי פ״ק דהחדש הזה לכם שנאמר בו למשה ולאהרן היינו לענין עדות שיהיה כשר בקרובים וא״כ לענין דיינין מצינן למימר בכה״ג אע״כ דלדיני ממונות אקשי רחמנא ומקשה שפיר ואימא ה״נ ומשני דלהאי תנא יליף מדכתיב כי חוק הוא ולית ליה האי דרשא דפ״ב דביצה דחוק לשון מזוני אלא דבפסח נידונין על התבואה כמ״ש מהרש״א ז״ל שם בחידושי אגדות ע״ש. מיהו האי תנא דפ״ב דביצה דדרש חוק לשון מזוני דלית ליה דבפסח נידון על התבואה. אפ״ה שפיר מצי סבר דבקידוש החדש אפילו גמר דין דוקא ביום דלדיני נפשות מקשינן לה והא דכשר בשלשה היינו משום דס״ל כהאי תנא דהחדש הזה לכם לאו לענין עדות קאי דפסול בקרובים אלא לענין דיינים קאי דבעינן מומחים וא״כ ממילא דע״כ לא בעינן סנהדרין של כ״ג כן נ״ל נכון ודו״ק:
בתוס׳ בד״ה לא תהא שמיעה גדולה מראיה פירש בקונטרס כו׳ ובחנם דחק דאפילו בדיני נפשות אמרינן הכי בפ׳ החובל כו׳ עכ״ל. ולע״ד דברי התוספת צריכין עיון דהא בפ׳ החובל איכא תרי שינויי בגמרא ולשינויא בתרא דהתם משמע להדיא דאפי׳ ביום אין דנין ע״פ הראייה ואדרבא מקשה הש״ס שם בפשיטות מפלוגתא דר״ט ור״ע דמייתי בסמוך דע״כ לא פליגי אלא לענין עד הרואה אי נעשה דיין אבל לכ״ע אין דנין אלא ע״פ הגדת עדים דאפילו רבי טרפון לא קאמר אלא דמקצתן נעשין עדים אבל עד נעשה דיין לדון ע״פ הראיה לא ואהא משני תרי שינויי. נמצא דכל כמה דלא אסקינן לחלק בין ראו ביום או בלילה פשיטא לן טובא דאין דנין ע״פ הראיה לחוד א״כ שפיר קשיא ליה לרש״י אמאי פשיטא ליה לגמ׳ לאקשויי הכא בפשיטות אמאי לא תהא שמיעה גדולה מראיה הא מסברא הוה איפכא דלכ״ע אין דנין ע״פ הראיה לחוד לכך הוצרך רש״י לפרש דאפ״ה מקשה שפיר דכיון דלענין עדות החודש לא כתיב הגדה אלא כזה ראה וקדש א״כ פשיטא דשמיעה לא עדיפא מראיה ויתכן יותר לפ״מ שהביאו התוספת פרק החובל בשם הרשב״ם ז״ל דטעמא דאין עד נעשה דיין היינו מדכתיב ועמדו שני האנשים אלו העדים לפני ה׳ אלו הדיינים א״כ משמע לכאורה דגזירת הכתוב הוא ולא שייך לחלק בין יום ולילה. ונראה ברור דהאי שינויא בתרא דפ׳ החובל דלא משמע ליה לחלק בין יום ללילה היינו משום דס״ל האי טעמא דהרשב״ם ז״ל עיקר ואע״ג דמ״מ לא קיי״ל כהאי שינויא בתרא דפ׳ החובל אלא פשיטא לן בכולא תלמודא לחלק בין יום ללילה והיינו מהא דאמר ר״י אמר שמואל ג׳ שנכנסים לבקר החולה ביום רצו כותבין רצו עושין דין בלילה כותבין ואין עושין דין מ״מ לא ניחא ליה לרש״י לפרש דמקשה הכא מסברא בפשיטות כיון דללישנא בתרא דפרק החובל ולסברת המקשה התם דאדרבה סברא פשוטה היא דראיה לא חשיב׳ כשמיעה ועוד דלכאורה המקשה דהכא לא מסיק אדעתיה הא דר״י אמר שמואל דמחלק בין יום ללילה וא״כ בפשיטות הו״מ לאוקמי כשראוהו בלילה למאי דפרישית בסמוך בשיטת רש״י ותוספות דבלא״ה אין דרך לראות הלבנה כ״א סמוך לחשיכה וא״כ מצי לאוקמי בדליכא שהות כן נ״ל נכון ליישב שיטת רש״י ז״ל ודו״ק היטב:
מיהו התוספת שכתבו דבחנם דחק רש״י היינו דאזלי לשיטתייהו בסמוך בד״ה דרחמנא אמר דלר״ע דאמר אפילו עד הרואה אין נעשה דיין בדיני נפשות ה״ה למכה חבירו ולפ״ז שפיר מצו סברי דלשינויא בתרא דפ׳ החובל נמי יש לחלק בין יום ללילה לענין עד שאינו נעשה דיין לדון ע״פ הראיה לתוד אלא הא דלא סבר לה התם כהאי שינויא קמא דראו בלילה היינו משום דאכתי לא מצי לאוקמי הא דר״י נשיאה אלא כר״ט ולא כר״ע דהא עובדא דר״י נשיאה בחובל הוה וא״כ לר״ע לא הוי מצי לדון ע״פ ראייתו אפילו ביום כיון דלא חזי ליה זכותא כסברת התוס׳ לקמן הלכך צריך לאוקמי בשינויא אחרינא דבאמת לא היה ר״י נשיאה דן ע״פ ראייתו אלא ע״פ עדות אחרים כן נ״ל אלא דזה שלא כדברי התוספות בפרק החובל וכמו שאבאר בסמוך בד״ה דרחמנא אמר ודו״ק היטב:
בגמרא דסד״א הואיל ותנן דיני ממונות כו׳ ה״נ ניקדשיה ביחידי כו׳. ואע״ג דבדיני ממונות גופא בגזילות וחבלות בעינן לכ״ע מדאוריי׳ ג׳ מומחין מ״מ ס״ד דאקשי רחמנא ק״ה להודאות והלוואות דסגי ביחידי דתפסת מרובה לא תפסת. ועוד דסד״א כיון דמשה ואהרן קרובים הוי לא חשיבי אלא כחד קמ״ל דבעינן שלשה דומיא דגזילות וחבלות וע״כ דהכי הוא מדא״ל עד דאיכא אהרן בהדך ולפ״ז ס״ל דקרובים כשרים לק״ה כי היכי דאמרינן לעיל דכשרין לעדות החדש לר״ש ה״ה לענין דיינין לרבנן נמי דפסלי קרובים אפי׳ לעדות ומוקי להחדש הזה לכם לענין מומחין ואפ״ה לא תיקשי להו מנלן דבשלשה משום דאיכא למימר דלדידהו בלא״ה פשיטא להו דבעינן שלשה דומיא דגזילות וחבלות כי היכי דלענין מומחין והוקשו לגזילות וחבלות דהא בדיני ממונות דהודאות והלואות למ״ד דלא בעינן שלשה ה״ה דלא בעינן מומחין והא דהוכשרו משה ואהרן באותו שעה היינו משום דקודם מתן תורה הוה ועיקר קרא לא נאמר אלא לדורות שיהא מסורה לכם לענין מומחין כמותכם כן נ״ל ודו״ק:
בתוס׳ ד״ה עד דאיכא אהרן בהדך כו׳ וסוגיא דהכא כמ״ד בשמעתא קמייתא דסנהדרין וכו׳ עכ״ל. ולכאורה תיקשי מתני׳ דהכא לאידך מ״ד מאי קמ״ל ואפשר דהתוספות לשיטתייהו דהאי פלוגתא אי בעינן שלשה בהודאות והלואות או לא הוי נמי פלוגתא דתנאי כמ״ש בריש פ״ק דסנהדרין שם וא״כ אתיא מתני׳ כי האי תנא. מיהו למאי דפרישית בסמוך אתי שפיר דאיצטריך לאשמעי׳ במתני׳ דלא סגי בחד אפי׳ למ״ד דקרובין פסולין לעדות החודש וא״כ ס״ד דמשה ואהרן כחד חשיב קמ״ל דלא וכדפרישית אלא דאפ״ה כתבו שפיר דשקלא וטריא דשמעתין מיהו אלא למ״ד דבהודאות והלואות חד נמי כשר כן נ״ל ודו״ק:
בגמרא לימא מתני׳ דלא כר״ע כו׳ לכאורה לעיל נמי הוי מצי לאקשויי הכי ונראה ליישב דודאי הוה פשיטא ליה נמי להמקשה גופא דעיקר מימרא דר״ע היינו בדיני נפשות דכתיב עד עמדו לפני העדה למשפט כמו שהביאו התוספת בד״ה דרחמנא אמר כו׳ אלא דסברת המקשה דאין לחלק דכתיב משפט א׳ יהיה לכם. מיהו כתבו התוספת בריש סנהדרין דעיקר הקישא דמשפט א׳ יהיה לכם היינו להקיש דיני חבלות לדיני נפשות דהכי כתיב מכה אדם יומת ומכה בהמה ישלמנה משפט א׳ יהיה לכם וא״כ מעיקרא הו״א דקידוש החדש לא איתקש אלא לדיני ממונות דהודאות והלואות דלא איתקש לד״נ משא״כ עכשיו דמסיק הש״ס דאף למ״ד דיני ממונות ביחיד אפ״ה קידוש החדש בשלשה וע״כ היינו כדפרישית דאיתקש למשפט דגזילות וחבלות א״כ מקשה שפיר לימא דלא כר״ע ומשני הש״ס דלר״ע דוקא בד״נ ממש איירי כשיטת רש״י בפ׳ החובל כמו שאבאר או דילמא דאף לשיטת התוספות דאף במכה אדם שייך האי סברא גופא דלא חזי ליה זכותא משא״כ בקידוש החדש דלא שייך האי סברא לא הוי נמי בכלל הקישא דמשפט א׳ דהא מצינו כמה דברים שבין דיני ממונות לדיני נפשות היכא דאיכא סברא כן נ״ל נכון ודו״ק:
במתניתן וערבית במערב: בזה רבו הפירושים בשם רבותיו הביא רש״י שחרית במזרח את הישנה וערבית במערב את החדשה והקשה על זה הרי כ״ד שעות מכסי סיהרא ואיך אמר ר״ג פעמים בא בארוכה אכן כבר כתבו התוס׳ דכפירוש זה משמע בירושלמי ורש״י פירש דשניהם היה החדשה שאמרו שראו החדשה שחרית במזרח וערבית במערב והתוס׳ הקשו על זה דלמה לא אפשר שתלך בי״ב שעות כל רוח דרומית וקצת מן המזרח וממערב. אכן לפענ״ד משום זה אין תימא כ״כ דלמא ידע ריב״נ לפי החשבון דאי אפשר אבל ביותר ק״ל על פי׳ זה לפי מה שכתבו התוספות לעיל (דף כ׳) שסדר הלבנה הוא שבחדושה נראית בתחלת הלילה ומיד שוקעת ובסוף החודש לא נראית רק בסוף הלילה וא״כ איך אפשר שראו אותה בחדושה בשחרית במזרח לר״ג שהאמין להם ואעפ״י שלרש״י לשיטתו ל״ק כן שגם לעיל (דף כ׳) כתב שאפשר שהישנה תראה בתחלת הלילה וא״כ ה״ה ג״כ החדשה בתחלת היום. מ״מ התוס׳ היו יכולים להקשות כן על פירוש רש״י כמו שהקשו גם לעיל עליו ולפי׳ רבותיו של רש״י דהישנה ראו בשחרית א״ש וביותר ק״ל לפי׳ רש״י דאם על החדשה העידו על כרחך היה זה ביום ל׳ דביום כ״ט אי אפשר שתראה החדשה כמו שאמר ר״ג בברייתא לקמן אין חידושה של לבנה פחות מכ״ט ומחצה וא״כ שהעידו שראו אותה ביום ל׳ שחרית במזרח וערבית במערב הך ערבית היה ליל ל״א וא״כ במה פליגי ריב״נ ור״ג אם עדי שקר הם הלא בלא עדים ג״כ החדש מעובר כיון דלא נתקדש ביום ל׳ והרמב״ם והבעל המאור פירשו דעל מה שאמרו שראו שחרית לא השגיחו לא ריב״נ ולא ר״ג דהוי מלתא דלא רמיא ואפשר שעננים ראו רק שהיו מחולקים אם בדרכי החשבון היה אפשר שיתראה הירח בלילה שאמרו העדים וכן פירש הברטנורא ואעפ״י שהפי׳ הזה הוא המחוור יותר מ״מ גם עליו י״ל א״כ לענין מה הזכיר כלל שאמרו העדים שראו שחרית במזרח ואולי למען השמיענו חידוש לר״ג דאעפ״כ קבלן אף שע״כ טעו בזה:
ובליל עבורו לא נראה: גם בזה ק״ל כיון דבליל עבורו לא נראה א״כ ע״כ כבר אתא ליל ל״א ועדיין לא נתקדש החדש שהרי קאמר אח״כ וקבלן ר״ג משמע שאחר שבליל עבורו לא נראה קבלן וא״כ במה פליגי אפילו בלא עדים ג״כ נתקדש החדש ביום ל״א והרי משמע דביום ל׳ נתקדש ממה שהיה יו״כ של ר׳ יהושע ביום י״א של ר״ג ועל כרחך צריך לפרש שר״ג קדש ביום ל׳ ואח״כ כשלא נראה בליל עבורו אמרו רחב״ד ורבי יהושע שעדי שקר הם ושלא כדין נתקדש. וכן נראה מדברי הריטב״א אכן לפ״ז איפכא הו״ל למיתני וקבלן ר״ג ובליל עבורו לא נראה אמר רחב״ד עדי שקר היו ונ״ל שזה הוקשה לרש״י שכתב ראינוהו בזמנו ביום שלשים וליל שלשים שהיו מצפים ב״ד והעם שתהא מגולה ויראנה מאחר שהעדים ראוה ביום לא נראה להם עכ״ל וי״ל למה פירש שראוה ביום שלשים ולא פירש שראוהו בליל שלשים דהיינו בלילה שלפני שלשים וכמו שפירש הרמב״ם ועוד מה בעי בזה שהיו מצפים ב״ד והעם לראותה ועל כן י״ל שרש״י מפרש שהעדים באו ביום ל׳ סמוך לערב ואמרו שראו אותה והיו מצפים ב״ד והעם ביום ל׳ סמוך לשקיעת החמה שיהיה עוד שהות ביום לקדש לראותה ומה שקרא לזה ליל עבורו מפני שהיה סמוך ללילה וכשלא נראה אז אמר ר״ד בן הרכינס עדי שקר הם אבל ר״ג קבלן וקדש החדש בעוד יום סמוך לשקיעת החמה ולכן פירש שראו ביום ל׳ דאי בלילה שלפניו כבר היה ר״ג מקדש אותו:
וערבית ראינו את הירח החדש בצד מערב. אמר ר׳ יוחנן בן נורי: עדי שקר הם, שלא יתכן שראו המולד זמן קצר כל כך לאחר סוף החודש הקודם, ואין לסמוך עליהם. וכשבאו ליבנה קיבלן רבן גמליאל כעדים, ולא חשש.
and that same day we saw the new moon in the evening in the west. Rabbi Yoḥanan ben Nuri said: They are false witnesses, as it is impossible to see the new moon so soon after the last sighting of the waning moon. However, when they arrived in Yavne, Rabban Gamliel accepted them as witnesses without concern.
הכל
(2) וְעוֹד בָּאוּ שְׁנַיִם וְאָמְרוּ רְאִינוּהוּ בִּזְמַנּוֹ וּבְלֵיל עִיבּוּרוֹ לֹא נִרְאָה בוְקִיבְּלָן ר״ג רַבָּן גַּמְלִיאֵל .
And there was another incident in which two witnesses came and said: We saw the new moon at its anticipated time, i.e., on the night of the thirtieth day of the previous month; however, on the following night, i.e., the start of the thirty-first, which is often the determinant of a full, thirty-day month, it was not seen. And nevertheless Rabban Gamliel accepted their testimony and established the New Moon on the thirtieth day.
And there was another incident in which two witnesses came and said: We saw the new moon at its anticipated time, i.e., on the night of the thirtieth day of the previous month; however, on the following night, i.e., the start of the thirty-first, which is often the determinant of a full, thirty-day month, it was not seen. And nevertheless Rabban Gamliel accepted their testimony and established the New Moon on the thirtieth day.
מתני׳ מעשה שבאו שנים ואמרו ראינוהו שחרית במזרח כול׳ תניא אמר רבן גמליאל לחכמים כך מקובלני מבית אבי אבא פעמים שבא בארוכה פעמים שבא בקצרה – ועכשיו בא בקצרה. אמר ר׳ יוחנן מהאי קרא עשה ירח למועדים כלומר לפי מה שיזדמן לו, אבל שמש לא אלא ידע מבואו.
ועוד באו שנים ואמרו ראינוהו בזמנו כול׳ – פירוש: באו שנים שאמרו ראינוהו ליל ל׳ וליל ל״א לא נראתה וקיבלן רבן גמליאל וקבע ראש שנה יום ל׳. ואמר ר׳ דוסא עידי שקר וראוי להיות ראש שנה למחר והודה ר׳ יהושוע לדבריו כול׳.
ועוד באו שנים ואמרו ראינוהו בזמנו – ביום שלשים.
וליל שלשים – שהיו מצפין ב״ד והעם שתהא מגולה ויראוה מאחר שהעדים ראוה ביום לא נראה להם.
מעשה שבאו שנים ואמרו ראינוהו שחרית במזרח וערבית במערב אמר רבי יוחנן בן נורי עידי שקר הם. צריך אתה לידע למה פסלם רבי יוחנן בן נורי ולא קבלם, כבר פירשנו למעלה שבסוף החדש הירח עולה שחרית במזרח מפני שהוא קודם השמש שעדיין לא נתקבץ עמה ולאחר המולד כשיתקבץ עמה ויזוז מעליה נראה ערבית במערב בראש ההר, וכבר פירשנו שבזמן שתתקרב הלבנה מן השמש ולא יהיה ביניהן אלא מהלך י״ח שעות אינו נראה בארץ ישראל וכדאמרינן לדידכו שית מחדתא וי״ח מעתיקתא. ולפי שבאו אלו ואמרו ראינוהו שחרית במזרח פירוש יום כ״ט שמענו מעדות זו כי עדיין לא קרב הירח מן השמש אלא מהלך י״ח שעות היה ביניהן שאלמלא היה ביניהן פחות מכן לא היה נראה כדאמרינן די״ח מעתיקתא מיכסי לבני ארץ ישראל נמצא המולד של חדש זה על פי עדות זו בליל שלשים מפני שמהלך י״ח שעות היו ביניהן ובין השמש בצפרא ביום כ״ט נמצא מהלך י״ב שעות של יום כ״ט ושש שעות מליל שלשים הרי י״ח שעות ואחר יקבץ עם השמש ויהיה המולד הילכך אי אפשר שיראה ליל שלשים מפני שבשש שעות בליל שלשים שמענו מעדות זו שקדם חצות היה המולד ובשש שעות מיום כ״ט היה המולד ומשום הכי נראית ערבית במערב אחר שש שעות מן המולד וכדאמרינן לדידהו שית מחדתא וכדתניא נולד קודם חצות בידוע שנראה סמוך לשקיעת החמה ובזמן שהיה המולד קודם נמצא שחרית בינו ובין השמש מהלך שש שעות דהא בשש שעות נקבץ עם השמש ומשום הכי נראית ערבית. ובזמן שלא יהיה בינו ובין השמש אלא מהלך שש שעות ויקבץ עם החמה אי אפשר שיראה בארץ ישראל לא קודם שיקרב מן השמש בי״ח שעות וכדאמרינן לבני ארץ ישראל מכסי שית מחדתא וי״ח מעתיקתא. נמצאת עדות מכחשת זו את זו אם אמרו שבשחרית ראו אותו מהלך י״ח שעות היה בינו ובין השמש ואי אפשר שיראה ערבית שעדין לא נקבץ עם השמש עד חצי הלילה ובשש שעות מליל שלשים יהיה המולד. ואם אמרו שראוהו ערבית בחצות היום המולד ומשום הכי נראה ואי אפשר יום כ״ט בשחרית דהא בשש שעות המולד. ואי אפשר שיראה בארץ ישראל משיקרב לשמש ולא יהיה ביניהן אלא שש שעות נמצאת עדות מכחשת ומשום הכי לא קבלם רבי יוחנן בן נורי. וקבלם רבן גמליאל ומשום שקבלם נתן טעם לדבריו ואמר תדע למה קבלתים אני מקובל מבית אבי אבא פעמים בא בארוכה פעמים בא בקצרה פירוש פעמים שבא בדרך ארוכה ופעמים בדרך קצרה. צריך אתה לידע שהירח עם חמשת ככבים שהם שבתאי צדק מאדים ככב נגה אינם מהלכין בדרך השמש כלומר מכוונים כנגדם כגון שני אנשים שרצים זה אחר זה ופניו של אחד מכוונים כנגד ערפו של שני אינו מהלך הככבים כן מפני שכל גלגל וגלגל מגלגלי הככבים מכוונים זה כנגד זה וקורין למקום ראש ולאחר זנב. וזה היא צורת כל גלגל מהם:
ובזמן שיהיה אחד מן הככבים באחד משני מקומות שצרנו בגלגל בראש או בזנב נמצא מכוון כנגד השמש בגלגל שלו אינו נוטה לא לכאן ולא לכאן ובזמן שיזוז הירח או אחד מן הככבים מעל אחד משני המקומות הללו שהן ראש וזנב שקורין בלשון ערבי מתת מעאל אל אפלאך, ופירוש הדבר קבוץ הגלגלים נמצא נוטה מעל השמש לצפון ולדרום כמו שתראה מן הצורה והוא שקורין בלשון ערב אל ככב, אבל השמש אין לה קבוץ גלגלים, ויש חדשים שיהיה הירח בלילה ראשונה מן החדש במקום קבוץ גלגלים ותראה אותו מכוון לפניה והיא שוקעת והוא כנגדן מכוון, ויש נמי חדשים שיהיה בלילה ראשונה מן החדש רחוק מעלה לצפון או לדרום ותראה שוקעת במקום ההוא והוא נראה במקום מעלה לצפון ולדרום, ויש נמי חדשים שיהיה ביניהם ריחוק הירח מקבוץ הגלגלים כי יהיה רחוק מעל השמש ולפי קירוב מקבוץ הגלגלים יהיה קרוב מן השמש, וכן נמי בסוף החדשים יום כ״ט פעמים שיהא באותו יום בקבוץ הגלגלים או קרוב מקבוץ הגלגלים ונמצא מכוון כנגד השמש, ופעמים שיהיה יום כ״ט רחוק ממקום קבוץ הגלגלים ונמצא נוטה מעל השמש לצפון ולדרום. ובזמן שיהיה הירח במקום קבוץ הגלגלים מכוון כנגד השמש הוא בדרך קצרה, ובזמן שיהיה נוטה מעל השמש לצפון ולדרום הוא בדרך ארוכה. ואחר שפירשנו כיצד הוא בדרך ארוכה וכיצד הוא דרך קצרה אנו מפרשין דברי רבן גמליאל וכיון שקבלם אמרו שהמולד בחצות היה ומשום הכי נראה ערבית במערב אחר שש שעות כמו שפירשנו בכמה מקומות. וזה שאתה תמה אם בחצות היה כיצד נראה שחרית במזרח והא אין ביניהן אלא מהלך שש שעות ואנן קיימא לן די״ח שעות מכסי לבני ארץ ישראל מעתיקתא פעמים בא בארוכה פעמים בא בקצרה, פירוש בזמן שיהיה הירח בקבוץ גלגלים שלו והוא מכוון כנגד השמש כגון זו:
הוא דמכסי תמני סרי שאור השמש שולט בו ומכסהו ואינו נראה אבל אם בא בארוכה ויהיה נוטה מעל השמש לצפון או לדרום אבל אין בינו ובין השמש אלא מהלך שש שעות נראה מפני שנוטה הוא מעל השמש כגון זו:
בחדש זה בא בארוכה ומשום הכי קבלתי אותם.
[משנה יא] ועוד באו שנים ואמרו ראינוהו בזמנו. כלומר ראינו חידוש הלבנה בזמנו ביום ל׳ סמוך לשקיעת החמה.
ובליל עיבורו לא ראינו1. כשחשבנו מולד הלבנה מצאנו שאי אפשר מולדו אלא סמוך לזריחת השמש ביום ל״א.
וקבלו ר״ג. שטעה בחשבון החודש וזהו אתם אפילו מוטעין.
1. משמע דזהו המשך דברי העדים שאמרו שבליל ל״א לא ראוהו. אמנם בפרש״י (ד״ה ובליל שלשים) כתב וליל שלשים שהיו מצפין ב״ד והעם שתהא מגולה ויראוה מאחר שהעדים ראוה ביום לא נראה להם. וכדברי רבינו כתב בפי׳ המשניות להר״מ וז״ל ואמר ראינוהו בזמנו ובליל עיבורו לא נראה לפי שהן ראוהו ליל ל׳ ולא ראוהו ליל ל״א והיה החשבון מחייב ראיתו ליל ל׳ כאשר נתננו העיקר ומן הדין היה להאמינם לפי שהעידו בראיה בעת הראיה ואמר שלא ראוהו בליל השניה אין אנו חוששין לזה ולא יחייב אותנו שום דבר כי שמא חלשה ראייתם או כיסהו ערפל עכ״ל הר״מ. ובמלאכת שלמה למשניות כתב דכפי׳ רש״י ז״ל משמע מלשון המשנה מדקתני ובליל עיבורו לא נראה ולא קתני ובליל עיבורו לא ראינוהו.
ועוד מעשה, שבאו שנים ואמרו: ראינוהו בזמנו, כלומר, בליל שלושים של החודש הקודם, ובליל עיבורו, כלומר, בלילה שלאחר מכן — לא נראה, וקיבלן רבן גמליאל וסמך עליהם לקדש את החודש בזמנו.
And there was another incident in which two witnesses came and said: We saw the new moon at its anticipated time, i.e., on the night of the thirtieth day of the previous month; however, on the following night, i.e., the start of the thirty-first, which is often the determinant of a full, thirty-day month, it was not seen. And nevertheless Rabban Gamliel accepted their testimony and established the New Moon on the thirtieth day.
הכל
(3) אָמַר רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הוֹרְכִּינָס עֵדֵי שֶׁקֶר הֵן הֵיאַךְ מְעִידִים עַל הָאִשָּׁה שֶׁיָּלְדָה וּלְמָחָר כְּרֵיסָהּ בֵּין שִׁינֶּיהָ אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ רוֹאֶה אֲנִי אֶת דְּבָרֶיךָ שָׁלַח לוֹ ר״ג רַבָּן גַּמְלִיאֵל גּוֹזְרַנִי עָלֶיךָ שֶׁתָּבֹא אֶצְלִי בְּמַקֶּלְךָ וּבִמְעוֹתֶיךָ ביוה״כ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּחֶשְׁבּוֹנֶךָ.
Rabbi Dosa ben Horkinas disagreed and said: They are false witnesses; how can witnesses testify that a woman gave birth and the next day her belly is between her teeth, i.e., she is obviously still pregnant? If the new moon was already visible at its anticipated time, how could it not be seen a day later? Rabbi Yehoshua said to him: I see the logic of your statement; the New Moon must be established a day later. Upon hearing that Rabbi Yehoshua had challenged his ruling, Rabban Gamliel sent a message to him: I decree against you that you must appear before me with your staff and with your money on the day on which Yom Kippur occurs according to your calculation; according to my calculation, that day is the eleventh of Tishrei, the day after Yom Kippur.
Rabbi Dosa ben Horkinas disagreed and said: They are false witnesses; how can witnesses testify that a woman gave birth and the next day her belly is between her teeth, i.e., she is obviously still pregnant? If the new moon was already visible at its anticipated time, how could it not be seen a day later? Rabbi Yehoshua said to him: I see the logic of your statement; the New Moon must be established a day later. Upon hearing that Rabbi Yehoshua had challenged his ruling, Rabban Gamliel sent a message to him: I decree against you that you must appear before me with your staff and with your money on the day on which Yom Kippur occurs according to your calculation; according to my calculation, that day is the eleventh of Tishrei, the day after Yom Kippur.
עד אמר לו רבי עקיבא לר׳ יהושע ר׳ תרשוני לומר לפניך ממה שלימדתני, אמר לו אמור, אמר לו – היה לו לכתוב אלה מועדי י״י מקראי קודש ודיי. למה כתב אשר תקראו אתם שלשה פעמים? אלא ללמד שאין מועדים עד שתקראו יום פלוני מועד. ולמה שלש פעמים כתיב תקראו ללמד אפילו שוגגין מוטעין ואפילו מזידין אין מועד אלא מה שתקראו. אמר לו עקיבא נחמתני.
אמר רבי דוסא בן הרכינס עדי שקר הם. שזה דבר שאי אפשר להיות שתראה חידוש הלבנה ועדין לא הגיע זמן המולד1.
אמר לו ר׳ יהושע רואה אני את דבריך. שצריך שנעבר לאלול ור״ג חסרו.
1. צ״ע בדברי רבינו דהא טענת רדב״ה היתה משום שהיאך מעידין על האשה שילדה ולמחר כריסה בין שיניה דכיון שראוהו בליל ל׳ איך הוא שלא ראוהו בליל ל״א. ודבר זה דאיך נראה קודם זמן המולד שייך להאי מעשה דריב״נ. אמנם רבינו לשיטתו דפי׳ ׳ובליל עיבורו לא נראה׳ דהיינו שע״פ החשבון שעשו נמצא שלא יכול להיות המולד אלא סמוך לזריחת השמש ביום ל״א. ולכאו׳ יש לדייק כן לשון המשנה ביוה״כ שחל להיות בחשבונך ולולי דברי רבינו צ״ב מהו לשון בחשבונך שהרי המחלוקת ביניהם לא היתה בחשבון קידוש החודש ולדברי רבינו א״ש.
אע״פ שראש חדש אסור בהספד אם נראתה הלבנה ולא נמלכו בית דין לקדשו אינו אסור בהספד מאי זה טעם שנמנעו לקדשו שאין ראש חדש לענין זה אלא יום הקבוע ראש חדש מפי בית דין או יום שלשים ואחד מאליו כל זמן שלא נתקדש יום שלשים.
המשנה השמינית ועוד באו שנים ואמרו ראינוה בזמנו ר״ל יום שלשים וקדשו את החדש על פיהם ובליל עבורו ר״ל ליל שלשים ואחד לא ראינוהו וקבלם רבן גמליאל ר״ל שהחזיק את החדש כמקודש כמו שהיה מפני שאין אנו נזקקין אלא לראיית ליל שלשים ור׳ דוסא חלק לומר שנתברר שקרותם של אלו שאי אפשר לנראה בזמנו שלא יראה בליל עבורו ואחר שנתברר שקרותם של אלו אין לנו בעדותם כלום ואמר לו ר׳ יהושע רואה אני את דבריך והחזיקו את החדש במעובר על כרחו של רבן גמליאל ושלח לו גוזרני עליך שתבא אצלי במקלך ובמעותיך וכו׳ ביום הכפורים שלך הלך ומצא ר׳ עקיבא מיצר פי׳ בגמ׳ הלך ר׳ עקיבא ומצא לר׳ יהושע מיצר ושאל לו מפני מה אתה מיצר אמר ראוי לו שיפול במטה שנים עשר חדש ואל יגזור עליו גזירה זו ואמר יש לי ללמוד שכל מה שעשה רבן גמליאל בקבוע המועדות וראשי חדשים עשוי שלא בזמנו שנאמר אשר תקראו אותם קרי ביה אתם אפילו קראו שוגג או במזיד או מוטעה הכל לפי קדושו ומ״מ הלכה כרבן גמליאל אף לכתחלה שאין נזקקים אלא לראיית ליל שלשים וכן אמר לו ר׳ דוסא וכו׳ וכן בכל דור ודור כל שלשה שעמדו בית דין על ישראל הרי הם כבית דינו של משה רבינו ובגמ׳ אמרו שקל הכתוב שלשה קלי עולם כשלשה חמורי עולם לומר לך ירובעל בדורו כמשה בדורו בדן בדורו כאהרן בדורו יפתח בדורו כשמואל בדורו ללמדך שאפילו קל שבקלים ונתמנה פרנס על הצבור הרי הוא כאביר שבאבירים שנאמר ובאת אל הכהנים הלויים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם אין לך שופט אלא שופט שבימיך נטל מקלו ומעותיו והלך לו לפניו וכשראהו רבן גמליאל עמד ונשקו על ראשו ואמר לו בא בשלום רבי ותלמידי רבי בחכמה ותלמידי שקבל עליו דברי ובגמ׳ אמרו בנסח זה רבי שלמדני תורה ברבים ותלמידי שאני גוזר עליו גזרה ומקיימה כתלמיד אשרי הדור שהגדולים נשמעים לקטנים והקטנים נושאים קל וחומר בעצמם ונשמעים לגדולים.
ונשלם הפרק תהלה לאל.
פרק שלישי בע״ה ראוהו בית דין
כונת הפרק לבאר עניני תקיעות שופר בראש השנה לבד מעט שנשאר לו לבאר מענין קדוש החדש ורוב הפרק יסוב על ארבעה ענינים הראשון לבאר שהחדש בשלשה ושהוא מתקדש בראיית הבית דין על הדרך שהוא מתקדש בעדים אחרים ולבאר היאך הוא מתקדש על פי ראיית הבית דין ואם לא נתקדש ביום עדות הראייה היאך הוא דינו השני יתחיל בעניני הלכות שופר ויתחיל לבאר בגוף השופר והקול היוצא ממנו איזו תכונה ראויה בהכשרו ובאיזה דבר שבגופו יפסל השלישי לבאר בענין הכונה הצריכה בעניני התקיעות הן לשומע הן למשמיע הרביעי לבאר בענין מי מוציא את הרבים ידי חובת התקיעה זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כענין סוגיית התלמוד על הדרך שקדם כמו שיתבאר:
שתבוא אצלי במקלך ובמעותיך ביה״כ כו׳. ובפרק תפלת השחר אמרי׳ אהך עובדא דבר״ה צעריה כו׳ לאו דוקא אלא אעדות קידוש החדש שהיה בר״ה צעריה ביה״כ והיה חושש ביותר על ר״י ולא על ר׳ דוסא משום שהיה ר׳ יהושע אב״ד ובא לבטל קביעות המועדים שעשה ר״ג:
שלח לו ר״ג: המהרש״א בח״א כתב דמה דאמרינן בברכות פ׳ תפלת השחר בראש השנה דאשתקד צערו לר׳ יהושע דלאו דוקא אלא אעדות דקידוש החדש שהיה בר״ה צערו ביוה״כ. ולא ידעתי למה צריך לזה הרי הצער היה משעה שגזר עליו כנראה ממה דאמר מצאו ר״ע מיצר והרי מה שגזר עליו מסתמא היה מיד בר״ה כששמע שחלק ר״י עליו ורצה לעבר החדש. גם מה שדקדק המהרש״א למה גזר על ר׳ יהושע ולא גם על ר״ד בן הרכינס. לענ״ד לק״מ שהרי רדב״ה אף שאמר עדי שקר הם מ״מ לא חלק עליו לבטל הקידוש של ר״ג שהרי הוא בעצמו אמר לר״י אם באין אנו לדון וכו׳ א״כ השוה י״כ שלו לשל ר״ג אבל רבי יהושע שאמר רואה אני את דבריך ורצה לעבר נגד ר״ג עליו גזר ר״ג:
מימות משה ועד עכשיו: פי׳ מפני דקיי״ל סמיכת זקנים בשלשה כדתנן סנהדרין (פ״א) ואין סמיכה אלא מן המוסמך ולכן אם שרק ב״ד אחד מימות משה עד עכשיו לא היו ראוים לסמוך. כל הסמיכות שאחריו אינם ולא הוי ב״ד:
שנאמר ויעל משה ואהרן: מזה משמע דמקרא זה יליף מדלא נתפרשו שמות של הזקנים הללו. ותימה דא״כ איך אמרינן בברייתא לקמן שלא יאמר פלוני כאלדד ומידד הלא פסוק זה כתיב אצל הזקנים שבשעת מ״ת ובהם לא היו אלדד ומידד שאסף משה עם השבעים איש עפ״י ציווי הקב״ה וזקנים שהיו בשעת מ״ת מתו בתבערה כדאיתא בספרי הביאו רש״י בחומש פ׳ בהעלותך ועוד קשה שרש״י פירש שלא יאמר וכי ב״ד זה כמשה ואהרן כאלדד ומידד אומרים לו שמא חשוב כשלשה מן השאר שלא נתפרשו שמותם עכ״ל ומדכתב מן השאר משמע שאיירי מן השאר של ע׳ זקנים והלא אין אלו הזקנים שהיה אלדד ומידד עמהם. וביותר תימה על המהרש״א ח״א שפירש דהקשה למה לא נתפרשו שמותם של זקנים שהרי חשובים ונביאים היו כדכתיב ויתנבאו ולא יספו ולא הרגיש שלא אצל הזקנים הללו כתוב כן וא״ל שהזקנים האלה היו אותם שנתמנו ע״י משה דאי אפשר לומר כן שהרי כתיב שעלו להר סיני ומנוי הזקנים היה בשנה השנית אחר שהוקם אוהל מועד וכבר נסעו מסיני ועוד הרי חשב נדב ואביהוא עמהם והם מתו ביום שהוקם המשכן אכן גם על הברייתא לקמן י״ל דקאמר שלא יאמר אדם פלוני כמשה ואהרן כנדב ואביהוא פלוני כאלדד ומידד דממנ״פ אי איירי מזקנים הראשונים הרי שם לא היה אלדד ומידד ואם איירי מזקנים שניים שם לא היה נדב ואביהוא. אמנם על הברייתא י״ל דמשניהם יליף דבזקנים הראשונים הוזכרו משה ואהרן נדב ואביהוא לבד ובזקנים שניים משה ואהרן ואלדד ומידד ומתניתן לא הביא רק מזקנים הראשונים ומה שחסר במתניתן השלימה הברייתא אבל על רש״י ומהרש״א שכתבו על פסוק ויעל משה כן צ״ע:
שתבא אצלי במקלך ובמעותיך: הא דבקש שני דברים ממנו ולא סגי באחד י״ל כיון דבכריתות (דף י״ד) מבואר שיש ספק אם ערוב והוצאה ליוה״כ או לא לכן לא הוי סגי במקל לבד דסבר דלמא ס״ל אין ערוב והוצאה ליוה״כ ויכול לבוא במקלו אעפ״י שיוה״כ הוא לכן בקש ג״כ שיבא במעותיו וזה ודאי מוקצה הוא ובמעותיו לחוד סגי דאין זה פרסום בפני העולם ורצה שיפרסם בפני העולם שאינו חושב ליוה״כ לכן בקש שיבא ג״כ במקלו שהוא פרסום לעין כל אבל ר׳ יהושע עשה עוד יותר ממה שביקש ר״ג ממנו שלקח גם מעותיו בידו ולא כאשר רגילים לישא המעות צרור על מתניו מכוסה ולכן קאמר נטל מקלו ומעותיו בידו לעשות פרסום יותר גם בפני העולם שלא יחשבו דלמא ס״ל אין ערוב והוצאה ליוה״כ:
בגמרא מאי טעמא דבי רבי: פי׳ משום דר״ג אמר כך מקובלני מבית אבי אבא ורבי היה נכד ר״ג שהיה בן רשב״ג לכן קרא רבי יוחנן דבי רבי לכבודו. אבל לשון מאי טעמא ק״ק דהרי טעמו לא מקרא רק שע״י סוד העיבור והלוך המזלות ידע כן ואם רצה למצוא סמך לזה מן הפסוק הולל״מ מאי קרא כלשון הש״ס בשאר מקומות ולא מאי טעמא:
שמש ידע מבואו. פשטא דקרא משמע דקאי על הקב״ה דומיא דעשה ירח אבל לפ״ז לא שייך ירח לא ידע מבואו ולכן נראה דהדרשה מפרש ידע היודע מבני אדם מבואו אבל של ירח לא נודע לכל בני אדם כ״א למעמיקים בסוד העבור:
אמר ר׳ דוסא בן הורכינס: עדי שקר הן עדים אלה, ומשל לדבר היאך יכול להיות שיהיו עדים מעידים על האשה שילדה ולמחר היא נראית כשכריסה בין שיניה, שהיא בהריון? שהרי אם נראה כבר הירח החדש בזמנו, כיצד לא נראה יום לאחר מכן? אמר לו ר׳ יהושע: רואה אני את דבריך, שעדי שקר הם, ויש לקבוע את ראש החודש יום אחד מאוחר יותר. כיון שנודעו דברי ר׳ יהושע אלה, שלח לו רבן גמליאל: גוזרני (גוזר אני) עליך שתבא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכפורים שחל להיות לפי חשבונך, שהוא לפי חשבוננו אחד עשר בתשרי.
Rabbi Dosa ben Horkinas disagreed and said: They are false witnesses; how can witnesses testify that a woman gave birth and the next day her belly is between her teeth, i.e., she is obviously still pregnant? If the new moon was already visible at its anticipated time, how could it not be seen a day later? Rabbi Yehoshua said to him: I see the logic of your statement; the New Moon must be established a day later. Upon hearing that Rabbi Yehoshua had challenged his ruling, Rabban Gamliel sent a message to him: I decree against you that you must appear before me with your staff and with your money on the day on which Yom Kippur occurs according to your calculation; according to my calculation, that day is the eleventh of Tishrei, the day after Yom Kippur.
הכל
(4) הָלַךְ וּמְצָאוֹ ר״ע רַבִּי עֲקִיבָא מֵיצֵר אָמַר לוֹ גיֵשׁ לִי לִלְמוֹד שֶׁכׇּל מַה שֶּׁעָשָׂה ר״ג רַבָּן גַּמְלִיאֵל עָשׂוּי שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא כ״ג:ד׳} אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה׳ מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בֵּין בִּזְמַנָּן בֵּין שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּן אֵין לִי מוֹעֲדוֹת אֶלָּא אֵלּוּ.
Rabbi Akiva went and found Rabbi Yehoshua distressed that the head of the Great Sanhedrin was forcing him to desecrate the day that he maintained was Yom Kippur. In an attempt to console him, Rabbi Akiva said to Rabbi Yehoshua: I can learn from a verse that everything that Rabban Gamliel did in sanctifying the month is done, i.e., it is valid. As it is stated: “These are the appointed seasons of the Lord, sacred convocations, which you shall proclaim in their season” (Leviticus 23:4). This verse indicates that whether you have proclaimed them at their proper time or whether you have declared them not at their proper time, I have only these Festivals as established by the representatives of the Jewish people.
Rabbi Akiva went and found Rabbi Yehoshua distressed that the head of the Great Sanhedrin was forcing him to desecrate the day that he maintained was Yom Kippur. In an attempt to console him, Rabbi Akiva said to Rabbi Yehoshua: I can learn from a verse that everything that Rabban Gamliel did in sanctifying the month is done, i.e., it is valid. As it is stated: “These are the appointed seasons of the Lord, sacred convocations, which you shall proclaim in their season” (Leviticus 23:4). This verse indicates that whether you have proclaimed them at their proper time or whether you have declared them not at their proper time, I have only these Festivals as established by the representatives of the Jewish people.
הלך ומצאו – הלך ומצאו ר״ע לר׳ יהושע מיצר על שהנשיא גזר עליו לחלל יום הכפורים.
אשר תקראו – בקריאת בית דין תלאו הכתוב.
שלחו לו וכו׳ הלך (ונמצא) [ומצאו]. ר׳ עקיבא ומצאו לר׳ יהושע שהיה מיצר על גזרת ר״ג שגזר עליו לחלל יום הכיפורים שחל לחשבונו.
הלך ומצאו ר׳ עקיבא לר׳ יהושע כשהוא מיצר (מצטער) על שמאלצו הנשיא לחלל את יום הכיפורים לפי חשבונו, אמר לו ר׳ עקיבא לר׳ יהושע: יש לי ללמוד שכל מה שעשה רבן גמליאל בקידוש החודש הריהו עשוי, שנאמר: ״אלה מועדי ה׳ מקראי קדש אשר תקראו אתם במועדם ״(ויקרא כג, ד), כלומר: קביעת המועדים תלויה בקריאה, בקידוש, על ידי ישראל בין בזמנן בין שלא בזמנן — אין לי מועדות אלא אלו שקבעו ישראל.
Rabbi Akiva went and found Rabbi Yehoshua distressed that the head of the Great Sanhedrin was forcing him to desecrate the day that he maintained was Yom Kippur. In an attempt to console him, Rabbi Akiva said to Rabbi Yehoshua: I can learn from a verse that everything that Rabban Gamliel did in sanctifying the month is done, i.e., it is valid. As it is stated: “These are the appointed seasons of the Lord, sacred convocations, which you shall proclaim in their season” (Leviticus 23:4). This verse indicates that whether you have proclaimed them at their proper time or whether you have declared them not at their proper time, I have only these Festivals as established by the representatives of the Jewish people.
הכל
(5) בָּא לוֹ אֵצֶל ר׳ רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הוֹרְכִּינָס אָמַר לוֹ אִם בָּאִין אָנוּ לָדוּן אַחַר בֵּית דִּינוֹ שֶׁל ר״ג רַבָּן גַּמְלִיאֵל צְרִיכִין אָנוּ לָדוּן אַחַר כׇּל בֵּית דִּין וּבֵית דִּין שֶׁעָמַד מִימוֹת מֹשֶׁה וְעַד עַכְשָׁיו שֶׁנֶּאֱמַר {שמות כ״ד:ט׳} וַיַּעַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלָמָּה לֹא נִתְפָּרְשׁוּ שְׁמוֹתָן שֶׁל זְקֵנִים אֶלָּא לְלַמֵּד שֶׁכׇּל שְׁלֹשָׁה וּשְׁלֹשָׁה שֶׁעָמְדוּ בֵּית דִּין עַל יִשְׂרָאֵל הֲרֵי הוּא כְּבֵית דִּינוֹ שֶׁל מֹשֶׁה.
Rabbi Yehoshua then came to Rabbi Dosa ben Horkinas, who said to him: If we come to debate and question the rulings of the court of Rabban Gamliel, we must debate and question the rulings of every court that has stood from the days of Moses until now. As it is stated: “Then Moses went up, and Aaron, Nadav and Avihu, and seventy of the Elders of Israel” (Exodus 24:9). But why were the names of these seventy Elders not specified? Rather, this comes to teach that every set of three judges that stands as a court over the Jewish people has the same status as the court of Moses. Since it is not revealed who sat on that court, apparently it is enough that they were official judges in a Jewish court.
Rabbi Yehoshua then came to Rabbi Dosa ben Horkinas, who said to him: If we come to debate and question the rulings of the court of Rabban Gamliel, we must debate and question the rulings of every court that has stood from the days of Moses until now. As it is stated: “Then Moses went up, and Aaron, Nadav and Avihu, and seventy of the Elders of Israel” (Exodus 24:9). But why were the names of these seventy Elders not specified? Rather, this comes to teach that every set of three judges that stands as a court over the Jewish people has the same status as the court of Moses. Since it is not revealed who sat on that court, apparently it is enough that they were official judges in a Jewish court.
בא לו ר׳ יהושע אצל ר׳ דוסא. תנו רבנן: למה לא נתפרשו שמותן של זקנים צדיקים שלא יאמר פלוני כמשה ואהרן. פלוני כאלדד ומידד. ואומר ויאמר שמואל אל העם י״י אשר עשה את משה ואת אהרן וגו׳ שקל הכתוב שלשה קלי עולם כשלשה חמורי עולם לומר לך ירובעל שהוא גדעון בדורו כמשה בדורו. בדן בדורו כאהרן בדורו. יפתח בדורו כשמואל בדורו. ללמדך שאפילו קל שבקלים ונתמנה פרנס הרי הוא כגדול שבחבירים וכתיב ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט וגו׳ וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל שופט שלא היה בימיו. הא אין לך לילך [אלא] אצל שופט שבימיך – נטל מקלו ומעותיו והלך ליבנה אצל רבן גמליאל ביום שחל יום הכיפורים להיות בחשבונו.
בא לו – ר׳ יהושע אצל רבי דוסא.
למה לא נתפרסמו שמותן כו׳ – שאם בא אדם לדון אחר בית דין שבימיו ולומר וכי בית דין זה כמשה ואהרן כאלדד ומידד אומרים לו שמא חשוב הוא כשלשה מן השאר שלא נתפרשו שמותם.
שכל שלשה ושלשה וכו׳. דשמא אלו השלשה שוין בחכמה כשלשה משבעים הזקנים כיון שאינן ידועין ומפורסמין לנו.
הדרן עלך אם אינן מכירין
למה לא נתפרשו כו׳. שהיה ראוי לפרש שמותן לכבודן כיון שהיו נביאים לעולם כתרגומו ויתנבאו ולא יספו ולא פסקו וקאמר אלא ללמד כו׳ דאמרי׳ לו שמא חשוב הב״ד זה כג׳ מן השאר שלא נתפרשו כו׳ כפרש״י ואע״ג דכולם נביאים הוו אשמועינן בזה שלא נתפרשו שמותן שיהיה חשוב בעיניו ב״ד של כל דור ודור כב״ד של הזקנים דבימי משה:
בא לו ר׳ יהושע אצל ר׳ דוסא בן הורכינס, אמר לו ר׳ דוסא: אם באין אנו לדון אחר בית דינו של רבן גמליאל ולפקפק בהחלטותיו, הרי צריכין אנו לדון אחרי כל בית דין ובית דין שעמד מימות משה רבינו ועד עכשיו, שמא טעה בהחלטותיו. שנאמר: ״ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל״ (שמות כד, ט) ולמה לא נתפרשו שמותן של זקנים אלה שזכו עד כדי כך? אלא ללמד מפסוק זה שכל שלשה ושלשה שעמדו בית דין על ישראל — הרי הוא כבית דינו של משה, שהרי אין אנו יודעים מי היה באותו בית דין, ודי לנו בכך שהיו דייני ישראל.
Rabbi Yehoshua then came to Rabbi Dosa ben Horkinas, who said to him: If we come to debate and question the rulings of the court of Rabban Gamliel, we must debate and question the rulings of every court that has stood from the days of Moses until now. As it is stated: “Then Moses went up, and Aaron, Nadav and Avihu, and seventy of the Elders of Israel” (Exodus 24:9). But why were the names of these seventy Elders not specified? Rather, this comes to teach that every set of three judges that stands as a court over the Jewish people has the same status as the court of Moses. Since it is not revealed who sat on that court, apparently it is enough that they were official judges in a Jewish court.
הכל
(6) נָטַל מַקְלוֹ וּמְעוֹתָיו בְּיָדוֹ וְהָלַךְ לְיַבְנֶה אֵצֶל ר״ג רַבָּן גַּמְלִיאֵל בַּיּוֹם שֶׁחָל יוה״כ יוֹם הַכִּפּוּרִים לִהְיוֹת בְּחֶשְׁבּוֹנוֹ עָמַד ר״ג רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּנְשָׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ אָמַר לוֹ בּוֹא בְּשָׁלוֹם רַבִּי וְתַלְמִידִי רַבִּי בְּחׇכְמָה וְתַלְמִידִי שֶׁקִּבַּלְתָּ אֶת דְּבָרַי.:
When Rabbi Yehoshua heard that even Rabbi Dosa ben Horkinas maintained that they must submit to Rabban Gamliel’s decision, he took his staff and his money in his hand, and went to Yavne to Rabban Gamliel on the day on which Yom Kippur occurred according to his own calculation. Upon seeing him, Rabban Gamliel stood up and kissed him on his head. He said to him: Come in peace, my teacher and my student. You are my teacher in wisdom, as Rabbi Yehoshua was wiser than anyone else in his generation, and you are my student, as you accepted my statement, despite your disagreement.
When Rabbi Yehoshua heard that even Rabbi Dosa ben Horkinas maintained that they must submit to Rabban Gamliel’s decision, he took his staff and his money in his hand, and went to Yavne to Rabban Gamliel on the day on which Yom Kippur occurred according to his own calculation. Upon seeing him, Rabban Gamliel stood up and kissed him on his head. He said to him: Come in peace, my teacher and my student. You are my teacher in wisdom, as Rabbi Yehoshua was wiser than anyone else in his generation, and you are my student, as you accepted my statement, despite your disagreement.
כיון ששמע ר׳ יהושע שאף ר׳ דוסא בן הורכינס סבור שיש לסמוך על דברי רבן גמליאל, נטל מקלו ומעותיו בידו, והלך ליבנה אצל רבן גמליאל ביום שחל יום הכפורים להיות על פי חשבונו. כשראהו עמד רבן גמליאל ונשקו על ראשו, אמר לו: בוא בשלום רבי ותלמידי! רבי — בחכמה שר׳ יהושע גדול היה בחכמה מבני דורו, ותלמידי — שקבלת את דברי אף על פי שלא היו אלה נראים בעיניך.
When Rabbi Yehoshua heard that even Rabbi Dosa ben Horkinas maintained that they must submit to Rabban Gamliel’s decision, he took his staff and his money in his hand, and went to Yavne to Rabban Gamliel on the day on which Yom Kippur occurred according to his own calculation. Upon seeing him, Rabban Gamliel stood up and kissed him on his head. He said to him: Come in peace, my teacher and my student. You are my teacher in wisdom, as Rabbi Yehoshua was wiser than anyone else in his generation, and you are my student, as you accepted my statement, despite your disagreement.
הכל
(7) גמ׳ גְּמָרָא : תַּנְיָא אָמַר לָהֶם ר״ג רַבָּן גַּמְלִיאֵל לַחֲכָמִים כָּךְ מְקוּבְּלַנִי מִבֵּית אֲבִי אַבָּא דפְּעָמִים שֶׁבָּא בַּאֲרוּכָּה וּפְעָמִים שֶׁבָּא בִּקְצָרָה.
GEMARA: It is taught in a baraita that Rabban Gamliel said to the Sages, in explanation of his opinion that it is possible for the new moon to be visible so soon after the last sighting of the waning moon: This is the tradition that I received from the house of my father’s father: Sometimes the moon comes by a long path and sometimes it comes by a short one.
GEMARA: It is taught in a baraita that Rabban Gamliel said to the Sages, in explanation of his opinion that it is possible for the new moon to be visible so soon after the last sighting of the waning moon: This is the tradition that I received from the house of my father’s father: Sometimes the moon comes by a long path and sometimes it comes by a short one.
ערך ארך
ארך – א(ראש השנה כה.) פעמי׳ שבא בארוכה פעמים שבא בקצרה וכשבא בקצרה אינו מתכסה אלא י״ב שעות: (תענית טז:) מאי שביעית שביעית לארוכה פירוש שביעית לגואל ישראל שהיא ארוכה והיא משמנה עשרה ולא יבא התוספת אלא ששה. (ובסוף פרק קמא דברכות ירושלמי) תני צריך להאריך בגואל ישראל בתענית הא בשש שהוא מוסיף אינו מאריך. ארוכות של נחתומים בכלים (בפרק כלי עץ כלי עור ובעדיות ו) בפרק העיד רבי יהושע וכבר פירשתי למעלה בזה הפרק בערך ארב. קור׳ שנשברה סומכין אותה בספסל או בארוכות המטה (שבת קנא).
א. [לאנג.]
א גמרא תניא [שנויה ברייתא]: אמר להם רבן גמליאל לחכמים להסביר את דבריו, שיתכן שהיה זמן קצר כל כך בין סוף החודש הקודם והמולד הבא. כך מקובלני מבית אבי אבא: פעמים שבא הירח בדרך ארוכה ופעמים שבא בקצרה וממהר לבוא.
GEMARA: It is taught in a baraita that Rabban Gamliel said to the Sages, in explanation of his opinion that it is possible for the new moon to be visible so soon after the last sighting of the waning moon: This is the tradition that I received from the house of my father’s father: Sometimes the moon comes by a long path and sometimes it comes by a short one.
הכל
(8) א״ר אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מ״ט מַאי טַעְמָא דְּבֵי רַבִּי דִּכְתִיב {תהלים ק״ד:י״ט} עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים שֶׁמֶשׁ יָדַע מְבוֹאוֹ שֶׁמֶשׁ הוּא דְּיָדַע מְבוֹאוֹ יָרֵחַ לֹא יָדַע מְבוֹאוֹ.
Rabbi Yoḥanan said: What is the reason for the opinion of the house of Rabbi Yehuda HaNasi, i.e., the house of the heads of the Great Sanhedrin, the source of Rabban Gamliel’s ruling? As it is written: “Who appointed the moon for seasons; the sun knows its going down” (Psalms 104:19). This verse indicates that it is only the sun that knows its going down, i.e., its seasons and the times that it shines are the same every year. In contrast, the moon does not know its going down, as its course is not identical every month.
Rabbi Yoḥanan said: What is the reason for the opinion of the house of Rabbi Yehuda HaNasi, i.e., the house of the heads of the Great Sanhedrin, the source of Rabban Gamliel’s ruling? As it is written: “Who appointed the moon for seasons; the sun knows its going down” (Psalms 104:19). This verse indicates that it is only the sun that knows its going down, i.e., its seasons and the times that it shines are the same every year. In contrast, the moon does not know its going down, as its course is not identical every month.
מאי טעמא דכתיב ״עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו״ (תהלים קד:יט) ירח לא ידע מבואו כבר פירשנו שהשמש אין לה קבוץ גלגלים ואינו נוטה מעל גלגל המזלות לא לצפון ולא לדרום אלא בנטיית גלגל המזלות נטייתה ובדרך גלגל המזלות מהלכת אבל הירח פעמים נוטה פעמים אינו נוטה כמו שפירשנו ועוד אותן שנוטין ואינן נוטין אינן יודעין כגון שתאמר בחדש פלוני הוא בא בארוכה ובחדש פלוני הוא בא בקצרה אלא פעמים שיבא בארוכה בתשרי ובקצרה בטבת ופעמים שיבא בקצרה בתשרי ובארוכה בטבת.
אמר ר׳ יוחנן: מאי טעמיה דבי [מה טעמם של בית] רבי, כלומר, של הנשיאים (בית אביו של רבן גמליאל) — דכתיב [שנאמר]: ״עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו״ (תהלים קד, יט) ומן הפסוק נלמד: שמש הוא שידע מבואו, לפי שמועדי זריחתה ותקופותיה — קבועים הם, ואילו ירח לא ידע מבואו, ואין מהלכו שוה בכל חודש.
Rabbi Yoḥanan said: What is the reason for the opinion of the house of Rabbi Yehuda HaNasi, i.e., the house of the heads of the Great Sanhedrin, the source of Rabban Gamliel’s ruling? As it is written: “Who appointed the moon for seasons; the sun knows its going down” (Psalms 104:19). This verse indicates that it is only the sun that knows its going down, i.e., its seasons and the times that it shines are the same every year. In contrast, the moon does not know its going down, as its course is not identical every month.
הכל
(9) רַבִּי חִיָּיא חַזְיֵיא לְסֵיהֲרָא דַּהֲוָה קָאֵי בְּצַפְרָא דְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה שְׁקַל קָלָא פְּתַק בֵּיהּ אֲמַר לְאוּרְתָּא בָּעֵינַן לְקַדּוֹשֵׁי בָּךְ וְאַתְּ קָיְימַתְּ הָכָא זִיל אִיכַּסִּי א״ל אֲמַר לֵיהּ רַבִּי לר׳ לְרַבִּי חִיָּיא זִיל לְעֵין טָב וְקַדְּשֵׁיהּ לְיַרְחָא וּשְׁלַח לִי סִימָנָא דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חַי וְקַיָּם.
§ The Gemara relates that Rabbi Ḥiyya once saw the waning moon standing in the sky on the morning of the twenty-ninth of the month. He took a clump of earth and threw it at the moon, saying: This evening we need to sanctify you, i.e., the new moon must be visible tonight so that we may declare the thirtieth of the month as the New Moon, and you are still standing here? Go and cover yourself for now, so that the new moon will be seen only after nightfall. The Gemara further relates that Rabbi Yehuda HaNasi once said to Rabbi Ḥiyya: Go to a place called Ein Tav and sanctify the New Moon there, and send me a sign that you have sanctified it. The sign is: David, king of Israel, lives and endures.
§ The Gemara relates that Rabbi Ḥiyya once saw the waning moon standing in the sky on the morning of the twenty-ninth of the month. He took a clump of earth and threw it at the moon, saying: This evening we need to sanctify you, i.e., the new moon must be visible tonight so that we may declare the thirtieth of the month as the New Moon, and you are still standing here? Go and cover yourself for now, so that the new moon will be seen only after nightfall. The Gemara further relates that Rabbi Yehuda HaNasi once said to Rabbi Ḥiyya: Go to a place called Ein Tav and sanctify the New Moon there, and send me a sign that you have sanctified it. The sign is: David, king of Israel, lives and endures.
ר׳ חייא [חזייא] לסיהרא בצפרא דכ״ט בירחא דקאי במזרח – שקל אבנא רמא ביה לאורתא מקדשינן לך על חשבון המולד ולא תיראה הלילה במערב זיל בדרך קצרה.
מצינו שנמשלה מלכות בית דוד כירח שנאמר כירח יכון עולם ועד בשחק וגו׳. לפיכך אמר ר׳ לר׳ חייה זיל לעין טב וקדשיה לירחא ושלח לי סימנא דוד מלך ישראל חי וקיים – כלומר נתקיימה ראיית הלבנה בעולם.
ערך דוד
דוד – אמלך ישראל חי (ראש השנה כה.) פי׳ מלכות בית דוד נמשלה כירח שנאמר כירח יכון עולם כלומר נתקיימה ראיית הלבנה בעולם: דוד העמיד תרי״ג מצות על י״א (מכות כד).
ערך אביר
אביר – בשבאבירים (ראש השנה כה).
ערך אנדרטא
אנדרטא – גאלא דחזא אנדרטא וסגיד לה (שבת עב:) בשבת בראש גמרא דכלל גדול ובראש גמרא דל״ו כריתות ובגמרא דהעובד עבודה זרה בארבע מיתות (סנהדרין סג:) ובפרק אילו מגלחין בגמרא דאין קורעין כי נח נפשיה דרבי תנחום בריה דרבי חייא איש כפר עכו איתעקרו כל אנדרטיא (מועד קטן כה) ובראש השנה בפרק אם אינן מכירין (ראש השנה כה) אתו בי כנישתא דשף יתיב בנהרדעא דאוקימו ביה אנדרטא פי׳ אנדרטא צורת אדם. וכתוב בשאילת תשובות1 אנדרטא דכנישתא צלם הוה שהיו עובדין אותו הפרסיים ושהקשה לכם מפני מה מצוי צלם בבית הכנסת כי גזר המלך והעמידוהו על כרחם של ישראל וכשבטלה הגזירה סילקוהו ואותה מלכות עצמה ביטלה (א״ב: פירוש בלשון יוני צלם וצורת אדם עיין אדריאנטוס תרגום בפסוק כורעים ומשתחוים להמן לאנדרטא די הקים בהדיה וסגידין ליה להמן).
ערך דגם
דגם – ד(שבת צ:) המצניע לזרע לדוגמא ולרפואה. (שבת יא:) ולא צבע בדוגמא שבאזנו (שבת עו) אמר רבא הכא נמי חזי לדוגמא. (שבת עט) שורה סממנין כדי לצבוע בהן דוגמא לאירא. (בבא קמא קיט) תנו רבנן אין לוקחין מן הצבע לא אותות ולא דוגמאות כבר פירשנו בערך אות ולשון לע׳ הוא דגמא. דוגמא השקוה (משנה עדיות ה) (ברכות יט) ס״א דוגמא פי׳ גרים שכמותה השקיה כלומר שמעיה ואבטליון שבאו מטיפת גרים הן השקו גיורת להראות שהן חשובין כישראל ונמצאו מזלזלין בכבודן פירוש ר״ח ז״ל (בריש פרק ואלו מגלחין ירושלמי) על כ״ד דברים מנדין על כבוד הרב וזה אחד מהן וכל אשר לא יבא לשלשת הימים וכתוב ביה והוא יבדל מקהל הגולה אמר רבי יצחק אית סגי מנהון. (תענית כג) שלח לו שמעון בן שטח צריך אתה נידוי וכו׳ (ראש השנה כה) שלחו לו לרבן גמליאל כל המעכב את הרבים לעשות מצוה צריך נידוי. (פסחים נג) אלמלא תודוס אתה גוזרני עליך נידוי (משנה עדיות ה) מי נדו אלעזר בן חנך שפקפק בנטילת ידים הדה אמר המפקפק אפילו בדבר א׳ מדברי סופרים צריך נידוי. דוכמא השקוה מהו דוכמא דכותה פי׳ גרים שכמותה השקוה כלומר גינה שמעיה ואבטליון הדה אמרה המבזה הזקן אפילו לאחר מיתה צריך נידוי. שאלו לפני רב האי האי גאון אשכחן בפירות דאית גבן דדיכמא מצבע אי הכי מפרשו רבנן מיצבע למאי טעמא אשקיוה והשיבם הכי קאמר עקביא בן מהללאל לא אשקוה מי סוטה אלא היו כמייראין אותה שמא תודה שנטמאת והראוה כאלו מי סוטה הן כדרך שאמר שלמה גזרו את הילד החי ושלא לעשות כן אלא שם דרך חקירה כדי שיתגלה הסוד: דוגמא הוא ברבבה של (חגיגה טז) כלומר מדוגם שאין כמותו בכל הרבבות והוא ראה מלאכים הדומין למטטרון על כן לא טעה וכן פירוש אות הוא ברבבה שלו. (בראשית רבה יא) ויברך אלקים את יום השביעי ממלאכת עולמו שבת ולא שבת ממלאכת הרשעים וממלאכת הצדיקים אלא פועל עם אלו ופועל עם אלו מראה לאלו מעין דגמטרין שלהן ולאלו מעין דגמטרין שלהן ומניין שפורענות הרשעים קרויה מלאכה שנאמר פתח ה׳ את אוצרו ויוצא את כלי זעמו כי מלאכה היא ומניין שמתן שכרן של צדיקים קרויה מלאכה שנא׳ מהר בטובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך. (ובילמדנו באלה פקודי פרשת ויביאו את המשכן) זה שאמר הכתוב לא יגרע מצדיק עינו כן אמר הקב״ה מונע מצדיק עינו דגמטורין שלו כאדם המבקש למכור פירות לחברו והוא אומר לו הראה לי את הבנין. נ״א העץ הוי אומר לא יגרע מצדיק עינו תדע לך אברהם הוליד את יצחק דומה לו שנאמר ואלה תולדות יצחק בן אברהם יעקב הוליד את יוסף דומה לו שנאמר אלה תולדות יעקב יוסף ראובן שמעון לא אמר אלא יוסף וכן הוא אומר כי בן זקונים הוא לו זיו איקונין שלו הוי לא יגרע מצדיק עינו. (א״ב פי׳ דוגמא בלשון יוני תבנית סימן ודמיון וכן פי׳ דיגמטרין אבל פירוש דוכימא בלשון יוני בחינה וחקירה וזה טעם דוכמא השקוה).
ערך קלא
קלא – ה(פסחים סב:) שקל קלא פתק ביה. (ראש השנה כה תענית ד.) לפרצידא דתותי קלא מהרי. (בבא קמא צב) בירא דשתית מיניה לא תשרי ביה קלא (עבודה זרה יח) הנהו כלבי דאכלי אנשי שקל קלא שדא בהו פי׳ אבן.
ערך רת
רת – ו(בספרא הנותרים לאמר) ראויים היו לישרף אלא שריתה הכתוב לאהרן (בראשית רבה עשרים) לרוח היום ועל דעתיה דזבדי ריתה עליה פי׳ הניח לו כדאמרינן רתוי לו פי׳ נוח לו (קידושין מ. חגיגה יא:) כל המסתכל בארבעה דברים ראוי לו כאילו לא בא לעולם מה למעלה מה למטה מה לפנים ומה לאחור כל שלא חס על כבוד קונו ראוי לא כאילו לא בא לעולם ספר אחר ראוי לו כי טוב ממנו הנפל שלא בא לעולם (ראש השנה כה) ראוי לו שיטול שנים עשר חדש במטה.
א. [קעניג דוד.]
ב. [העלד. שטארקר.]
ג. [בילד.]
ד. [פראבע.]
ה. [שטיין.]
ו. [איבער לאססען ווערטה.]
1. כן בכ״י לונדון. בכ״י וינה: ״בשאילות ותשובות״.
גמ׳ דחזי׳ לסיהרא – ישנה.
שקל קלא – פיסת רגבים מוט״א בלעז.
לאורתא בעינן לקדושיך – צריכין אנו לעשות הלילה יום טוב של ראש השנה לחסר את אלול ולאיים על העדים לומר ראינוהו בזמנו לקדשו למחר ואף על פי שלא ראוהו לפי שהיה עיבור החדש דוחה את יום הכפורים אצל שבת.
ואת קיימת הכא – ואם תהא נראית ערבית שוב לא יקדשו את החדש למחר כדאמרן לעיל פרק קמא (כ:) צריך שיהא לילה ויום מן החדש שאם נראית הישנה לאור כ״ט אין מקדשין מחר את החדש.
זיל לעין טב וקדשיה – דואג היה שלא ירננו עליו בני עירו כשיקדשנו למחר לפי שראו הישנה כל יום כ״ט וסלק תלונותם מעלי ומורי פירש שגזרו גזרה במקומו שלא יקדשו את החדש.
דוד מלך ישראל – נמשל כלבנה שנאמר בו (תהלים פט) כסאו כשמש נגדי כירח יכון עולם.
לאורתא מקדשין לך ואת קיימת הכא – תימה הא שפיר אפשר שיהא המולד ביום ל׳ קודם י״ח שעות שיכולה לראות ביום ותראה הישנה ביום כ״ט שחרית אפילו לבני מערב שמא לא היה כל כך שחרית שכבר יצא שמש בגבורתו שלא היתה ראויה לבני מערב ובקונטרס פי׳ ואת קיימת הכא ואם תהא נראית ערבית שוב לא יקדשו החדש למחר כדאמר בפ׳ קמא (ראש השנה כ: ושם) וצריך שיהא לילה ויום מן החדש שאם נראית הישנה לאור עשרים ותשעה אין מקדשין מחר את החדש וזה אי אפשר להיות כדפרישית בפ״ק (שם ד״ה חצות).
זיל לעין טב וקדשיה – שם היו קבועים לקדש את החדש כדאי׳ בפסיקתא בפסוק תקעו בחדש שופר למה בית דין מקדשין החדש בעין טב לפי שהוא בית הועד אמר הקב״ה בית מועד של כל העולם שנאמר (ישעיהו ב) כי מציון תצא תורה ואמרי׳ בירושלמי כשם שתוקעים ביבנה כך תוקעים בעין טב משמע שהיה שם בית דין קבוע דומיא דיבנה.
רבי חייא חזייה לסיהרא דקאים בצפרא דכ״ט. האי ראיה דרבי חייא כאותה ראיה עצמה שאמר מעשה שבאו שנים ואמרו ראינוה שחרית במזרח וערבית במערב ולפי נמי שהיה המולד באותו חדש בחצות היום שומרין אותו שיראה שקיעת החמה לערב מפני שנולד קודם חצות וחזא יתיה דקאים בצפרא שדא ביה קלא ואמר ליה לאורתא מקדשינן לך ואת קאים הכא כלומר אנו מדמין שהמולד בחצות ולאורתא תראה וכבר נתכסית ואין אתה נראה מפני שאין בינך ובין השמש אלא שש שעות בלבד והנה אתה נראה ועדיין לא קרבת מן השמש על אותו הדרך שפרשנו למעלה. זיל איכסי כלומר קרב מן השמש יפה יפה ואיכסי כי היכי שיהיה המולד בחצות, ודברים אלו לא מפני שמועילין אמרן אלא על דרך משל. ואמר ליה לרבי חייא זיל עיין טב וקדשה כלומר אל תתמה מפני שראית אותו שחרית שמא בארוכה הוא בא וכמעשה שהיה ומשהמולד קודם חצות איפשר שיראה ערבית. עיין טב לאורתא עד דתחזיה יתיה ושלח ליה סימנא כמו שנמשל בו דוד מלך ישראל קיים ונראה.
לאורתא מקדשין לך ואת קיימת הכא. פירש רש״י ז״ל כלומר, שאם תהא נראית בישנך לערב שוב אין אנו יכולין לקדשך למחר משום דבעינן שיהא לילה ויום מן החדש, כדאמרינן לעיל בפ״ק (כ:).
זיל לעינטב וקדשיה. פירוש: משם דבעינטב היו בית דין קבועים לקדש את החדש, כדאיתא בפסיקתא (פסיקתא רבתי פמ״ב) בפרשת תקעו שופר בציון, למה בית דין מקדשין בעינטב שהוא בית הוועד אמר הקב״ה הוא בית הוועד של כל העולם שנאמר (ישעיה ב, ג) כי מציון תצא תורה. וגרסינן בירושלמי (בירושלמי לפנינו ליתא ומובא בתוס׳ ריטב״א ור״ן) כן תוקעין ביבנה כן תוקעין בעינטב, משמע שהיה שם בית דין קבוע [דומיא] דיבנה.
אחר שביארנו שאין אנו נזקקים לראיית שחרית אפילו נראית הלבנה הישנה לחכמים גדולים ביום עשרים ותשעה אם ראו לפי חשבון שראויה היא ליראות בלילה ובאו עדים על כל זה ר״ל שראוה בליל שלשים מקדשין אותו ואין נזקקים לראיית השחרית כלל.
ר׳ חייא חזייה – פי׳ היה רואה אותה כענין שהי׳ נראה בעין בערב ליל שלשים ואשמעינן דרך משל שאלו נראית בערב אי אפשר לקדשו שצריך שיהא לילה ויום מן החדש וזה דרך פרש״י א״נ דלערב אפשר שתתכסה וגם תלד החדשה ויהיה לילה ויום מן החדש אלא שבני עירו יהו (מתנים) [מרננים] עליו אם יקדשוהו דלא ידעי שפעמים שבא בארוכה ופעמים בקצרה ולד״ה שקל קלא וזיל אכסי לאו דוקא.
א״ל רבי לר׳ חייא זיל עין טב וקדשיה – פרש״י דואג היה שלא ירננו עליו בני עירו כשיקדשנו למחר לפי שראו הישנה כל יום כ״ט א״נ שגזרו שמד במקומו שלא יקדשו את החדש. ובתוס׳ פי׳ דבעין טב היו ב״ד קבועים לקדש את החדש דגר׳ בירוש׳ כן תוקעין ביבנה כן תוקעין בעין טב וכדאיתא בפסיקתא בפסוק תקעו [בחדש] שופר (בציון) למה ב״ד מקדשין בעין טב שהוא בית הועד לכל העולם שנאמר כי מציון תצא תורה והא דא״ל ושלה לי סימנא דוד מלך ישראל חי וקים מלתא בעלמא קאמר ליה ולא שהיו יראים לומר קדוש החדש בפי׳ אלא בא להשמעינו כי דוד מלך ישראל נמשל לירח כדכתיב כירח יכון עולם וכמו שפי׳ בעל הערוך באות דלת.
זיל לעין טב וקדשיה – פי׳ משום דבעין טב היה ב״ד קבוע לקדש את החדש כדגרסי׳ בירושלמי כן תוקעין ביבנה כן תוקעין בעין טב אלמא ב״ד קבוע ביבנ׳ היה שם. ואמרי׳ נמי בפסיקתא בפרש׳ תקעו שופר בציון למה ב״ד מקדשין בעין טב שהוא בית הוועד אמר הקב״ה הוא בית הוועד של כל העולם שנאמר כי מציון תצא תורה:
הדרן עלך אם אינן מכירין:
ר׳ חייא חזיא לסיהרא כו׳ זיל איכסי כו׳ מפורש פרק אד״מ:
א״ל (ר׳) עקיבא ראוי לי כו׳ ואל יגזור עלי כו׳ כצ״ל ור׳ יהושע אמר כן לר״ע ובספרים שלפנינו גרסינן ראוי לו כו׳ ואל יגזור עליו כו׳ ודאי נמי דר״י קאמר לה וכאלו תולה קללתו בחבירו ונראה לומר דנקט קללה זו שיהיה נופל למטה י״ב חודש כו׳ כדי שלא יוכל לילך לפני ר״ג במקלו ובמעותיו ולא יחלל המועדים:
בתוספת ד״ה לאורתא. שיכולה לראות ביום: נ״ל שצ״ל ביום ל׳. ופי׳ דבריהם דאם לא יהיה המולד קודם י״ח שעות שהוא קודם חצות היום של ל׳ אז לא תראה הלבנה עוד קודם ליל ל״א שהרי שש שעות מכסי סיהרא חדתא לבני מזרח אבל כשיהיה המולד קודם י״ח שעות דהיינו קודם חצות יום ל׳ אז יכולה ליראות ביום ל׳ דאחר שש שעות עדיין יום ל׳ הוא ויקדשו החדש:
בא״ד שמא לא היה כ״כ שחרית: צ״ל ושמא ותירוץ הוא על קושיתם אבל לא זכיתי להבינו דמה בכך שכבר יצא השמש בגבורתו הרי יותר מכ״ד שעות לא מכסי סיהרא לא לבני מזרח ולא לבני מערב והלא מן שחרית של כ״ט עד מעט קודם חצות של ל׳ הוא יותר מכ״ד שעות ואם כוונתם שכיון שיצא השמש בגבורתו לא נראה הלבנה עוד הרי רבי חייא ראה אותה הרי שהיתה ראויה להראות לבני מערב ועוד דרש״י כתב ד״ה זיל לפי שראו הישנה כל יום כ״ט משמע שאפשר שתראה הלבנה גם ביום:
בא״ד כדפרישת פרק קמא: פי׳ שכתבו שם דהישנה אי אפשר להראות בתחלה אלא בסוף הלילה:
ד״ה זיל: היו קבועים לקדש החדש: וא״כ מזה יקשה על רש״י ומורו שכתבו שמשום לעז או משום גזירה לא רצה רבי לקדש במקומו. אבל לענ״ד הוכיח רש״י דע״כ היו מקדשים החדש במקום ישיבת ראש ב״ד ורק מפני טעם אחר לא קידש אז רבי החדש דאם היו רגילים לקדש בעין טב למה לא הלך רבי לשם הלא עיקר מצות החדש תלוי בו כדאמרינן לעיל ראש ב״ד אומר מקודש ומפני זה אמרינן לקמן (דף ל״א) שהיו העדים הולכים למקום ישיבת ראש ב״ד מפני שעיקר מצות החדש תלוי בו אע״כ דלעולם קדשו החודש במקום ישיבת הב״ד הגדול שהיה במקום ראש ב״ד כנראה שם ממה דאמרינן עשר גליות גלו סנהדרין וקחשיב בהם בית שערים צפורי וטבריא מקומות של רבי ורק אם היו צריכים לקדש במקום אחר היו מקדשים בעין טב:
מסופר: ר׳ חייא חזייא לסיהרא דהוה קאי בצפרא [ראה את הירח שהיה עומד בשמים בבוקר] של עשרים ותשעה, שקל קלא פתק ביה [לקח רגב אדמה זרק בו], אמר לו: לאורתא בעינן לקדושי בך [לערב אנו צריכים לקדש אותך] שייראה מולד הירח ונוכל לקדש את החודש ביום שלושים, ואת קיימת הכא [ואתה עומד כאן]?! זיל איכסי [לך והתכסה], שאפשר יהיה לראות את המולד החודש בלילה. מסופר: אמר ליה [לו] רבי לר׳ חייא: זיל למקום עין טב וקדשיה לירחא [וקדש את הירח], ושלח לי סימנא [ושלח לי סימן] שאדע שקידשת אותו, וסימן זה יהא המשפט ״דוד מלך ישראל חי וקים״.
§ The Gemara relates that Rabbi Ḥiyya once saw the waning moon standing in the sky on the morning of the twenty-ninth of the month. He took a clump of earth and threw it at the moon, saying: This evening we need to sanctify you, i.e., the new moon must be visible tonight so that we may declare the thirtieth of the month as the New Moon, and you are still standing here? Go and cover yourself for now, so that the new moon will be seen only after nightfall. The Gemara further relates that Rabbi Yehuda HaNasi once said to Rabbi Ḥiyya: Go to a place called Ein Tav and sanctify the New Moon there, and send me a sign that you have sanctified it. The sign is: David, king of Israel, lives and endures.
הכל
(10) ת״ר תָּנוּ רַבָּנַן פַּעַם אַחַת נִתְקַשְּׁרוּ שָׁמַיִם בְּעָבִים וְנִרְאֵית דְּמוּת לְבָנָה בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ כִּסְבוּרִים הָעָם לוֹמַר ר״ח רֹאשׁ חֹדֶשׁ וּבִקְּשׁוּ ב״ד בֵּית דִּין לְקַדְּשׁוֹ אָמַר לָהֶם ר״ג רַבָּן גַּמְלִיאֵל כָּךְ מְקוּבְּלַנִי מִבֵּית אֲבִי אַבָּא האֵין חִדּוּשָׁהּ שֶׁל לְבָנָה פְּחוּתָה מֵעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה יוֹם וּמֶחֱצָה וּשְׁנֵי שְׁלִישֵׁי שָׁעָה וע״ג וְשִׁבְעִים וּשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים.
The Sages taught in a baraita: Once the sky was covered with clouds, and the form of the moon was visible on the twenty-ninth of the month. The people thought to say that the day was the New Moon, and the court sought to sanctify it. However, Rabban Gamliel said to them: This is the tradition that I received from the house of my father’s father: The monthly cycle of the renewal of the moon takes no less than twenty-nine and a half days, plus two-thirds of an hour, plus seventy-three of the 1,080 subsections of an hour.
The Sages taught in a baraita: Once the sky was covered with clouds, and the form of the moon was visible on the twenty-ninth of the month. The people thought to say that the day was the New Moon, and the court sought to sanctify it. However, Rabban Gamliel said to them: This is the tradition that I received from the house of my father’s father: The monthly cycle of the renewal of the moon takes no less than twenty-nine and a half days, plus two-thirds of an hour, plus seventy-three of the 1,080 subsections of an hour.
תנו רבנן: פעם אחת נתקשרו שמים בעבים. ודימו בני אדם שהחשיך וראו דמות לבנה ביום כ״ט לחדש אמר להו רבן גמליאל כך מקובלני מבית אבי אבא שאין חדשה של לבנה פחותה מכ״ט ימים ומחצה ושני שלישי שעה וע״ג חלקים ואותו היום מתה אמו של בן זזא והספידה רבן גמליאל – להודיע לכל שלא נתקדש החדש.
אין חדשה של לבנה פחות מכ״ט יום ומחצה ושני שלישי שעה וע״ג חלקים. פירוש משעה שיתקבץ השמש עם הירח עד שיתקבצו שנית כ״ט יום ומחצה ושני שלישי שעה וע״ג חלקים וכשתבקש דבר זה לפי דקדוק החשבון נמצא הדבר אינו אלא ליתר מחשבון זה נקבצין.
סליק פרק אם אינם מכירין
קבעו בית דין ראש חדש וקודם תשעה ועשרים וחצי ותשצ״ג חלקים נראתה הלבנה החדשה בליל שבעה ועשרים או בליל שמנה ועשרים אין מקדשין אותו שאין חדשה של לבנה פחותה מתשעה ועשרים יום וחצי ותשצ״ג חלקים וכן לא יתירה על שיעור זה ומתוך כך אין גורעין את החדש מתשעה ועשרים יום ולא מוסיפין עליו יתר על שלשים יום.
ב תנו רבנן [שנו חכמים]: פעם אחת נתקשרו שמים בעבים ונראית כעין דמות לבנה בעשרים ותשעה לחדש, כסבורים העם לומר לאור זה כי ראש החדש הוא, ובקשו בית הדין לקדשו. אמר להם רבן גמליאל: כך מקובלני מבית אבי אבא: אין חדושה של לבנה פחותה מעשרים ותשעה יום ומחצה ושני שלישי שעה ושבעים ושלשה חלקים (של אחד מאלף ושמונים בשעה).
The Sages taught in a baraita: Once the sky was covered with clouds, and the form of the moon was visible on the twenty-ninth of the month. The people thought to say that the day was the New Moon, and the court sought to sanctify it. However, Rabban Gamliel said to them: This is the tradition that I received from the house of my father’s father: The monthly cycle of the renewal of the moon takes no less than twenty-nine and a half days, plus two-thirds of an hour, plus seventy-three of the 1,080 subsections of an hour.
הכל
(11) וְאוֹתוֹ הַיּוֹם מֵתָה אִמּוֹ שֶׁל בֶּן זָזָא וְהִסְפִּידָהּ ר״ג רַבָּן גַּמְלִיאֵל הֶסְפֵּד גָּדוֹל לֹא מִפְּנֵי שֶׁרְאוּיָה לְכָךְ אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ הָעָם שֶׁלֹּא קִידְּשׁוּ ב״ד בֵּית דִּין אֶת הַחֹדֶשׁ.:
The baraita continues: And on that day the mother of the Sage ben Zaza died, and Rabban Gamliel delivered a great eulogy on her behalf. He did this not because she was worthy of this honor; rather, he eulogized her so that the people would know that the court had not sanctified the month, as eulogies are prohibited on the New Moon.
The baraita continues: And on that day the mother of the Sage ben Zaza died, and Rabban Gamliel delivered a great eulogy on her behalf. He did this not because she was worthy of this honor; rather, he eulogized her so that the people would know that the court had not sanctified the month, as eulogies are prohibited on the New Moon.
שלא קדשו ב״ד את החדש: רש״י כתב שאין מספידין ביו״ט ואם כן ס״ל שר״ה היה ולא ידעתי מנין לו שהרי גם בראש החדש אין מספידין כמו שנפסק בטוש״ע א״ח (סי׳ ת״ך) רק לחכם בפניו ואולי הוקשה לרש״י למה הקפיד ר״ג כ״כ שידעו העם מיד שלא קדשו ב״ד את החדש שהרי ודאי יודע להם באיזה ימים שהרי אמרינן בלא״ה שלא יעבור חצי החודש עד שידעו כל העם מתי קדשו ב״ד את החודש ולכן פירש שר״ה היה ודאג ר״ג שמא יחשבו שהיום ר״ה ויעשו מלאכה לערב ומחר ולכן מיהר לעשות פרסום לדבר להודיע להם שלא קדשו ב״ד את החדש ושלמחר יהיה ר״ה:
אתם ג׳ פעמים: הט״א הקשה שהכא ס״ל ר״ע יש אם למסורת ובסנהדרין (דף ד׳) גבי נפשות מת ס״ל יש אם למקרא והניח בקושיא ובמכ״ה לא נזכר שכבר עמדו התוס׳ סוכה (דף ו׳) בכיוצא בזה להקשות סתירה בדברי ר״ע ותירצו שהיכא שהמקרא לא סותר המסורה דורש ר״ע מקרא ומסורה ולכן גם הכא א״ש. [מבן המחבר וביותר קשה שהא במקומו בסנהדרין שם ג״כ האריכו התוס׳ להוכיח כן שהיכא שהמקרא לא סותר המסורה דורש ר״ע שניהם. ולענ״ד י״ל דהט״א באמת לא העלים עינו מסברת התוספות אכן המהרש״א והמפרשים כבר הקשו שהתוס׳ סתרו סברתם הנ״ל מתוך הראיות והקושיות שהקשו אח״כ [עיין מה שכתב גם אדמ״ו ז״ל בסוכה דף ו׳] וכן לענ״ד גם שיטת הט״א. ולכן לא רצה לתרץ קושיתו ע״פ סברת התוס׳ אף שלא סתרה המסורה את המקרא כאן]:
אתם אפילו מזידין: על שוגגים ומוטעין פירש רש״י אבל מזידין צריך ביאור וכי ס״ד שב״ד יקדשו במזיד החדש שלא כדין והתורה אמרה שמקודש החדש מב״ד כזה ואין לומר כדאמרינן לעיל מאיימין על העדים שלא בזמנן לקדשו או לעברו. אין זה מזיד כיון שע״פ החשבון או מפני טעם אחר צריכים הב״ד לקדשו או לעברו. וי״ל דאתם אפילו מזידין היינו כמו דהך מעשה דר״ג דכאן דאחר שקדש ר״ג את החדש ע״פ עדות העדים ידע שטעה כמו שאמר ר׳ דוסא ב״ה ואעפ״כ לא חזר בו מדכתיב אתם אפילו שוגגים ומזידים ומוטעים כמו שכתב הבעל המאור ולפ״ז אפילו שוגגים היינו כסבורים שהוא ראוי להתעבר וטעו ולא נודע להם טעותם ואפילו מוטעין היינו שהטעו אותם עדי שקר ולא נודע לב״ד שקרותם ואפילו מזידים היינו אפילו נודע להם ששגגו או שהטעו אותם העדים ויכולים לחזור מקידוש דהשתא מזידים הם שיודעים שהקידוש בטעות הוא ואעפ״כ אמרה התורה שהחדש מקודש. אכן ברמב״ם ה׳ קה״ח (פ״ב) כתב שוגגים מוטעים ואנוסים ולא כתב מזידים ונראה מזה שלפניו היה הגירסא אנוסים תחת מזידים ולא ראיתי מי שהעיר ע״ז. מבן המחבר וכן הגרסא בספרא פ׳ אמור וכבר העיר על הנוסחאות בעל הגהות מיימו׳ שם]:
נחמתני נחמתני: מה שכפל עיין במהרש״א אכן גם סוף מכות מצאנו כן אמרו לו עקיבא נחמתנו עקיבא נחמתנו ע״ד הכתוב נחמו נחמו עמי נחמה בכפלים. אמנם יש לפרש ג״כ נחמתני שלא אעשה איסור לחלל יוה״כ שבחשבוני ושוב נחמתני שהורית לי שאני מחוייב לחוג את יוה״כ של ר״ג ע״פ מצות התורה ואם אחוג גם יוה״כ שלי הייתי עובר על בל תוסיף:
ואותו היום מתה אמו של החכם בן זזא, והספידה רבן גמליאל הספד גדול בו ביום. לא מפני שראויה לכך להספד גדול זה, אלא כדי שידעו העם שלא קידשו בית דין את החדש, שכן בראש חודש אין מספידים, והספד זה מוכיח שיום זה הוא יום חול לכל דבריו.
The baraita continues: And on that day the mother of the Sage ben Zaza died, and Rabban Gamliel delivered a great eulogy on her behalf. He did this not because she was worthy of this honor; rather, he eulogized her so that the people would know that the court had not sanctified the month, as eulogies are prohibited on the New Moon.
הכל
(12) הָלַךְ ר״ע רַבִּי עֲקִיבָא (וּמְצָאוֹ) מֵיצֵר כּוּ׳.: אִיבַּעְיָא לְהוּ מִי מֵיצֵר ר״ע רַבִּי עֲקִיבָא מֵיצֵר אוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מֵיצֵר ת״ש תָּא שְׁמַע דְּתַנְיָא הָלַךְ ר״ע רַבִּי עֲקִיבָא וּמְצָאוֹ לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ כְּשֶׁהוּא מֵיצֵר אָמַר לוֹ [רַבִּי] מִפְּנֵי מָה אַתָּה מֵיצֵר אָמַר לוֹ (רַבִּי) עֲקִיבָא רָאוּי לוֹ שֶׁיִּפּוֹל לַמִּטָּה י״ב שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְאַל יִגְזוֹר עָלָיו גְּזֵירָה זוֹ.
§ The mishna taught that Rabbi Akiva went and found him distressed that the head of the Great Sanhedrin was forcing him to desecrate the day that he maintained was Yom Kippur. A dilemma was raised before the Sages: Who was distressed? Was Rabbi Akiva distressed or was Rabbi Yehoshua distressed? The Gemara answers: Come and hear, as it is taught in a baraita: Rabbi Akiva went and found Rabbi Yehoshua in a state of distress, and he said to him: My teacher, for what reason are you distressed? Rabbi Yehoshua said to him: Rabbi Akiva, it is fitting for one to fall sick in bed for twelve months, rather than to have this decree issued against him that he should have to desecrate Yom Kippur.
§ The mishna taught that Rabbi Akiva went and found him distressed that the head of the Great Sanhedrin was forcing him to desecrate the day that he maintained was Yom Kippur. A dilemma was raised before the Sages: Who was distressed? Was Rabbi Akiva distressed or was Rabbi Yehoshua distressed? The Gemara answers: Come and hear, as it is taught in a baraita: Rabbi Akiva went and found Rabbi Yehoshua in a state of distress, and he said to him: My teacher, for what reason are you distressed? Rabbi Yehoshua said to him: Rabbi Akiva, it is fitting for one to fall sick in bed for twelve months, rather than to have this decree issued against him that he should have to desecrate Yom Kippur.
איבעיא להו מי מצא למי – פי׳ וכיון דמיירי בר׳ יהושע וקתני הלך ומצאו דזה משמע לכאורה כי ר׳ יהושע היה ההולך.
ג שנינו במשנה: הלך ומצאו ר׳ עקיבא מיצר (מצטער). איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים]: מי היה מיצר? ר׳ עקיבא היה מיצר, או ר׳ יהושע מיצר? ומשיבים: תא שמע [בוא ושמע], דתניא [שכן שנינו בברייתא] : הלך ר׳ עקיבא ומצאו לר׳ יהושע כשהוא מיצר. אמר לו ר׳ עקיבא לר׳ יהושע: רבי, מפני מה אתה מיצר? אמר לו: עקיבא, ראוי לו (כלומר, מוטב לו) שיפול למטה חולה שנים עשר חדש, ואל יגזור עליו גזירה זו, שיצטרך לחלל את יום הכיפורים.
§ The mishna taught that Rabbi Akiva went and found him distressed that the head of the Great Sanhedrin was forcing him to desecrate the day that he maintained was Yom Kippur. A dilemma was raised before the Sages: Who was distressed? Was Rabbi Akiva distressed or was Rabbi Yehoshua distressed? The Gemara answers: Come and hear, as it is taught in a baraita: Rabbi Akiva went and found Rabbi Yehoshua in a state of distress, and he said to him: My teacher, for what reason are you distressed? Rabbi Yehoshua said to him: Rabbi Akiva, it is fitting for one to fall sick in bed for twelve months, rather than to have this decree issued against him that he should have to desecrate Yom Kippur.
הכל
(13) א״ל אָמַר לוֹ רַבִּי תַּרְשֵׁינִי לוֹמַר לְפָנֶיךָ דָּבָר אֶחָד שֶׁלִּמַּדְתַּנִי אָמַר לוֹ אֱמוֹר אָמַר לוֹ הֲרֵי הוּא אוֹמֵר {ויקרא כ״ג:ב׳} אַתֶּם אַתֶּם אַתֶּם ג׳ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים.
Rabbi Akiva said to him: My teacher, allow me to say before you one matter that you yourself once taught me. He said to him: Speak. He said to him: It states with respect to the Festivals: “The appointed seasons of the Lord, which you shall proclaim them [otam] to be sacred convocations (Leviticus 23:2). And it is written: “These are the appointed seasons of the Lord, sacred convocations; you shall proclaim them [otam] in their season” (Leviticus 23:4). And it is written: “These are the appointed seasons of the Lord; you shall proclaim them [otam] to be sacred convocations” (Leviticus 23:37). Three times the verses use the term: Them [otam], which can also be read as you [atem], in plural.
Rabbi Akiva said to him: My teacher, allow me to say before you one matter that you yourself once taught me. He said to him: Speak. He said to him: It states with respect to the Festivals: “The appointed seasons of the Lord, which you shall proclaim them [otam] to be sacred convocations (Leviticus 23:2). And it is written: “These are the appointed seasons of the Lord, sacred convocations; you shall proclaim them [otam] in their season” (Leviticus 23:4). And it is written: “These are the appointed seasons of the Lord; you shall proclaim them [otam] to be sacred convocations” (Leviticus 23:37). Three times the verses use the term: Them [otam], which can also be read as you [atem], in plural.
אמר לו: רבי, תרשיני לומר לפניך דבר אחד שלמדתני. אמר לו: אמור. אמר לו: הרי הוא אומר בענין קביעת החגים והמועדים ״אתם״ (״מועדי ה׳ אשר תקראו אותם מקראי קודש״. ויקרא כג, ב), ״אתם״ (״אלה מועדי ה׳ אשר תקראו אותם במועדם״. ויקרא כג, ד), ״אתם״ (״אלה מועדי ה׳ אשר תקראו אותם מקראי קודש״. ויקרא כג, לז), שלש פעמים והרי זה כאילו נאמר לשון ״אתם״ ללמד:
Rabbi Akiva said to him: My teacher, allow me to say before you one matter that you yourself once taught me. He said to him: Speak. He said to him: It states with respect to the Festivals: “The appointed seasons of the Lord, which you shall proclaim them [otam] to be sacred convocations (Leviticus 23:2). And it is written: “These are the appointed seasons of the Lord, sacred convocations; you shall proclaim them [otam] in their season” (Leviticus 23:4). And it is written: “These are the appointed seasons of the Lord; you shall proclaim them [otam] to be sacred convocations” (Leviticus 23:37). Three times the verses use the term: Them [otam], which can also be read as you [atem], in plural.
הכל
(14) אַתֶּם ואֲפִילּוּ שׁוֹגְגִין אַתֶּם אֲפִילּוּ מְזִידִין אַתֶּם אֲפִילּוּ מוּטְעִין בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה אָמַר לוֹ עֲקִיבָא נִחַמְתַּנִי נִחַמְתַּנִי.:
This comes to teach: You [atem] are authorized to determine the date of the new month, even if you unwittingly establish the New Moon on the wrong day; you, even if you do so intentionally; you, even if you are misled by false witnesses. In all cases, once the court establishes the day as the New Moon, it is sanctified, and God grants His consent. After hearing this, Rabbi Yehoshua said to him in these words: Akiva, you have consoled me; you have consoled me.
This comes to teach: You [atem] are authorized to determine the date of the new month, even if you unwittingly establish the New Moon on the wrong day; you, even if you do so intentionally; you, even if you are misled by false witnesses. In all cases, once the court establishes the day as the New Moon, it is sanctified, and God grants His consent. After hearing this, Rabbi Yehoshua said to him in these words: Akiva, you have consoled me; you have consoled me.
אתם ואפילו מזידין – פי׳ בידיעת חשבון אתם ואפי׳ מוטעין פי׳ שהטעום העדים כגון זה של ר״ג דקדשה על פי העדים שראוהו בזמנו לא נודע עדיין שהיו עדי שקר כי אח״כ הוא שאמרו אחרים שלא נראה בליל עבור שהיה ראוי ליראות בעליל ולפיכך קדושו של ר״ג קיים הוא דאתם אפילו מוטעין ועל זה אמר ליה ר׳ יהושע עקיבא נחמתני.
נחמתני נחמתני כו׳. כפל דבריו ואפשר שנתכוין לומר נחמתני עלי דאתם אפי׳ מזידים ונחמתני על ר״ג גופיה דאתם אפי׳ מוטעים:
אתם — אפילו שוגגין, שבשגגה נקבע החודש שלא בזמנו הראוי, ״אתם״ — אפילו הייתם מזידין כשקבעתם את החודש שלא בזמנו, ״אתם״ — אפילו הייתם מוטעין על ידי עדי שקר. ובכל זאת כיון שקבעתם את החודש — הרי הוא מקודש, ומסכים הקדוש ברוך הוא עם קביעתכם. ומוסיפים, בלשון הזה אמר לו: ״עקיבא, ׳נחמתני׳, ׳נחמתני׳ ״.
This comes to teach: You [atem] are authorized to determine the date of the new month, even if you unwittingly establish the New Moon on the wrong day; you, even if you do so intentionally; you, even if you are misled by false witnesses. In all cases, once the court establishes the day as the New Moon, it is sanctified, and God grants His consent. After hearing this, Rabbi Yehoshua said to him in these words: Akiva, you have consoled me; you have consoled me.
הכל
(15) בָּא לוֹ אֵצֶל רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הוֹרְכִּינָס כּוּ׳.: ת״ר תָּנוּ רַבָּנַן לָמָּה לֹא נִתְפָּרְשׁוּ שְׁמוֹתָם שֶׁל זְקֵנִים הַלָּלוּ שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם פְּלוֹנִי כְּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן פְּלוֹנִי כְּנָדָב וַאֲבִיהוּא פְּלוֹנִי כְּאֶלְדָּד וּמֵידָד.
§ The mishna taught that Rabbi Yehoshua next came to Rabbi Dosa ben Horkinas, who proved to him that the court of Rabban Gamliel has the same legal status as the court of Moses. The Sages taught in a baraita: Why were the names of these seventy Elders who sat together with Moses on his court not specified? The reason is so that a person not say: Is so-and-so the judge in my time, like Moses and Aaron? Is so-and-so like Nadav and Avihu? Is so-and-so like Eldad and Medad? Therefore, the names of the other elders were not specified, so that there is no way of knowing the qualifications of the elders in the time of Moses to compare them to later judges.
§ The mishna taught that Rabbi Yehoshua next came to Rabbi Dosa ben Horkinas, who proved to him that the court of Rabban Gamliel has the same legal status as the court of Moses. The Sages taught in a baraita: Why were the names of these seventy Elders who sat together with Moses on his court not specified? The reason is so that a person not say: Is so-and-so the judge in my time, like Moses and Aaron? Is so-and-so like Nadav and Avihu? Is so-and-so like Eldad and Medad? Therefore, the names of the other elders were not specified, so that there is no way of knowing the qualifications of the elders in the time of Moses to compare them to later judges.
שלא יאמר אדם – על בית דין שבימיו וכי פלוני ופלוני כמשה ואהרן שאשמע לו עכשיו שלא נתפרשו אמור לו אם אינו כמשה ואהרן הרי הוא כאחד משאר זקנים שאינך יודע מי הם.
שלא יאמר אדם כו׳ פרש״י על ב״ד שבימיו וכי פלוני כו׳ אמור לו כו׳ הרי הוא כאחד משאר זקנים שאינך יודע מי הם עכ״ל אין ר״ל שיהיה האמת כן ב״ד שבימיו מי חשוב כב״ד הזקנים שהרי הם היו נביאים דכתיב ויתנבאו ולא יספו ובמה גריעי מאלדד ומידד שנתפרשו שמותן דלא נאמר במעלתן אלא שהיו גם כן נביאים אלא במה שלא נתפרש שמותן ללמד בא שיהיה חשוב בעיניך ב״ד כל דור ודור כמ״ש לעיל:
ד שנינו במשנה: בא לו ר׳ יהושע אצל ר׳ דוסא בן הורכינס, והוכיח ר׳ דוסא שיש לסמוך על רבן גמליאל כשם שסמכו על משה ובית דינו. ונלמד הדבר ממה שלא הוזכרו שמותם של אותם זקנים שהיו עם משה, אף שבודאי גדולים וחשובים היו, לומר שכל שלושה ושלושה שעמדו ונעשו בית דין לדון את ישראל הרי הם כבית דינו של משה. תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: למה לא נתפרשו שמותם של זקנים הללו שהיו עם משה? שלא יאמר אדם: דיין פלוני שבדורי הוא כמשה ואהרן? האם פלוני הוא כנדב ואביהוא? האם פלוני הוא כאלדד ומידד? ולכן לא נתפרשו שמותיהם של שאר הזקנים, שאין לדעת אם זקנים שבדורו של משה היו טובים מאלה.
§ The mishna taught that Rabbi Yehoshua next came to Rabbi Dosa ben Horkinas, who proved to him that the court of Rabban Gamliel has the same legal status as the court of Moses. The Sages taught in a baraita: Why were the names of these seventy Elders who sat together with Moses on his court not specified? The reason is so that a person not say: Is so-and-so the judge in my time, like Moses and Aaron? Is so-and-so like Nadav and Avihu? Is so-and-so like Eldad and Medad? Therefore, the names of the other elders were not specified, so that there is no way of knowing the qualifications of the elders in the time of Moses to compare them to later judges.
הכל
(16) וְאוֹמֵר {שמואל א י״ב:ו׳} וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם ה׳ אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן וְאוֹמֵר {שמואל א י״ב:י״א} וַיִּשְׁלַח ה׳ אֶת יְרוּבַּעַל וְאֶת בְּדָן וְאֶת יִפְתָּח וְאֶת שְׁמוּאֵל יְרוּבַּעַל זֶה גִּדְעוֹן וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ יְרוּבַּעַל שֶׁעָשָׂה מְרִיבָה עִם הַבַּעַל בְּדָן זֶה שִׁמְשׁוֹן וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ בְּדָן דְּאָתֵי מִדָּן יִפְתָּח כְּמַשְׁמָעוֹ
And similarly it says: “And Samuel said to the people: It is the Lord Who made Moses and Aaron” (I Samuel 12:6). And it says further: “And the Lord sent Jerubaal and Bedan and Jephthah and Samuel” (I Samuel 12:11). The Gemara explains: Jerubaal, this is Gideon. And why is he called Jerubaal? The reason is that he waged a quarrel against Baal. Bedan, this is Samson. And why is he called Bedan? As he came from the tribe of Dan. Jephthah, in accordance with its regular meaning, i.e., this is referring to Jephthah himself and is not a nickname.
And similarly it says: “And Samuel said to the people: It is the Lord Who made Moses and Aaron” (I Samuel 12:6). And it says further: “And the Lord sent Jerubaal and Bedan and Jephthah and Samuel” (I Samuel 12:11). The Gemara explains: Jerubaal, this is Gideon. And why is he called Jerubaal? The reason is that he waged a quarrel against Baal. Bedan, this is Samson. And why is he called Bedan? As he came from the tribe of Dan. Jephthah, in accordance with its regular meaning, i.e., this is referring to Jephthah himself and is not a nickname.
ואומר ה׳ אשר עשה את משה ואת אהרן – שמואל הנביא אמר לישראל הקדוש ברוך הוא עשה לכם נסים על ידי ששה זקנים הללו משה ואהרן ירובעל ובדן ויפתח ושמואל.
ולמה נקרא שמו ירובעל כו׳. בקרא מפורש כן ויקרא לו ביום ההוא ירובעל לאמר ירב בו הבעל וגו׳ וישכם ירובעל הוא גדעון וגו׳ וי״ל דהם קראו לו ירובעל לגריעותא שהבעל ינקום בו ויריב ריבו בו על שנתץ מזבחו וא״כ הכא דשמואל קרא לו כן אינו נראה דלגנאי ולגריעותא לא קראו בשמו גדעון רק ירובעל אלא אדרבה למעלתו קראו כן ע״ש שהוא עשה מריבה עם הבעל:
בדן זה שמשון כו׳. יש לעיין בזה שהקדים הכא בקרא שמשון קודם יפתח ולפי סדר הכתובים בספר שופטים היה יפתח קודם שמשון ויש ליישב דלכך שינה הכתוב ג״כ לקרוא שמשון בדן ע״ש מעלתו דקאתי מדן שניבא עליו יעקב בברכתו דן ידין עמו כאחד וגו׳ יהי דן נחש וגו׳ שכולו נדרש בפ״ק דסוטה על שמשון משא״כ יפתח שלא הוזכר מעשיו בנבואה בתורה ולכך הקדים הכא שמשון ליפתח משום דכסדר חשיבותייהו חשיב להו וכמ״ש בפ׳ בן סורר לגבי שם וחם ויפת:
כיוצא בו אומר: ״ויאמר שמואל אל העם ה׳ אשר עשה את משה ואת אהרן״ (שמואל א׳ יב, ו). ואומר עוד: ״וישלח ה׳ את ירבעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל״ (שמואל א׳ יב, יא). ומסבירים: ״ירובעל״ — זה גדעון, ולמה נקרא שמו ״ירובעל״ — שעשה מריבה עם הבעל. ״בדן״ — זה שמשון, ולמה נקרא שמו ״בדן״ — דאתי [שבא] משבט דן ו״בדן״ הוא קיצור של בן דן. יפתח — כמשמעו.
And similarly it says: “And Samuel said to the people: It is the Lord Who made Moses and Aaron” (I Samuel 12:6). And it says further: “And the Lord sent Jerubaal and Bedan and Jephthah and Samuel” (I Samuel 12:11). The Gemara explains: Jerubaal, this is Gideon. And why is he called Jerubaal? The reason is that he waged a quarrel against Baal. Bedan, this is Samson. And why is he called Bedan? As he came from the tribe of Dan. Jephthah, in accordance with its regular meaning, i.e., this is referring to Jephthah himself and is not a nickname.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
ראש השנה כה. – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים ראש השנה כה., עין משפט נר מצוה ראש השנה כה., ר׳ חננאל ראש השנה כה., הערוך על סדר הש"ס ראש השנה כה., רש"י ראש השנה כה., תוספות ראש השנה כה., ראב"ד כתוב שם ראש השנה כה. – מהדורת הרב חיים פריימן ז"ל (תשס"ג), ברשותם האדיבה של בני משפחתו (כל הזכויות שמורות), פירוש רמב"ם ראש השנה כה., ר"י מלוניל ראש השנה כה. – מהדורת הרב יוסף עמרם ברנשטיין ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות) וברשותם האדיבה של משפחת הרב אליהו משה גנחובסקי ז"ל, רשב"א ראש השנה כה. – מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי ראש השנה כה. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א ראש השנה כה., ר"ן ראש השנה כה. – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות) הבנויה על תשתית דיקטה (CC BY-NC 4.0), מהרש"א חידושי הלכות ראש השנה כה., מהרש"א חידושי אגדות ראש השנה כה., פני יהושע ראש השנה כה., ערוך לנר ראש השנה כה. – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות) הבנויה על תשתית דיקטה (CC BY-NC 4.0), פירוש הרב שטיינזלץ ראש השנה כה., אסופת מאמרים ראש השנה כה.
Rosh HaShanah 25a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Rosh HaShanah 25a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Rosh HaShanah 25a, R. Chananel Rosh HaShanah 25a, Collected from HeArukh Rosh HaShanah 25a, Rashi Rosh HaShanah 25a, Tosafot Rosh HaShanah 25a, Raavad Katuv Sham Rosh HaShanah 25a, Rambam Commentary on Bavli Rosh HaShanah 25a, Ri MiLunel Rosh HaShanah 25a, Rashba Rosh HaShanah 25a, Meiri Rosh HaShanah 25a, Ritva Rosh HaShanah 25a, Ran Rosh HaShanah 25a, Maharsha Chidushei Halakhot Rosh HaShanah 25a, Maharsha Chidushei Aggadot Rosh HaShanah 25a, Penei Yehoshua Rosh HaShanah 25a, Arukh LaNer Rosh HaShanah 25a, Steinsaltz Commentary Rosh HaShanah 25a, Collected Articles Rosh HaShanah 25a